Thursday, October 06, 2016

The Power of Tefilah during Aseret Yemei Teshuvah

The Power of Tefilah during Aseret Yemei Teshuvah
By Eliezer Brodt

The following is a chapter from my sefer Ben Kesseh Le’assur [still available for purchase, for more information contact me at eliezerbrodt@gmail.com.]

מעלת התפילה בעשרת ימי תשובה
אליעזר יהודה בראדט
א. ר' יונה מגירונדי בספרו 'שערי תשובה' מדריך את האדם כיצד יתנהג בעשרת ימי תשובה:
וראוי לכל ירא אלוקים למעט בעסקיו, ולהיות רעיוניו נְחִתִּים, ולקבוע ביום ובלילה עתים להתבודד בחדריו ולחפש דרכיו ולחקור, לקדם אשמורות, ולהתעסק בדרכי התשובה וכשרון המעשה, ולשפוך שיח ולשאת תפילה ורינה ולהפיל תחינה, שהעת עת רצון והתפילה נשמעת בה, כענין שנאמר: 'בעת רצון עניתיך, וביום ישועה עזרתיך'; ואמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה יח ע"א): 'דרשו ה' בהמצאו', אלו עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים[1].
מבואר בדבריו, שעשרת ימי תשובה הינם ימים המסוגלים לקבלת התפילה. גם בן דורו, ר' משה מקוצי, כותב כיוצא בזה: "אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים היא יפה ביותר, ומיד היא מקובלת שנאמר: 'דרשו ה' בהמצאו'; במה דברים אמורים? ביחיד, אבל בציבור - כל זמן שצועקין ועושין תשובה בלבב שלם מיד הם נענים"[2]. וכך גם כותב ר' בחיי ב"ר אשר ן' חלאווה  בספרו כד הקמח: "שכן בעשרה ימים אלה שהן ימי הדין והמשפט הנוראים, הנקראים בכל ישראל 'עשרת  ימי תשובה', ומיוחדים לעולם לתפילה ולבקש שערי תשובה"[3].
באותה תקופה נתחדד הרעיון בדברי ר' מנחם המאירי , בעל בית הבחירה: "אף על פי שהתפילה חביבה אף ביחיד, תפילת הציבור חביבה ביותר... ומכל, בזמן, רצוני לומר עשרת ימי תשובה, מתוך שהתורה נתנה הערה לכל, הרי אף תפילת היחיד חביבה חיבוב יתר"[4]. כלומר, מחמת שבעשרת ימי תשובה האדם קרוב ביותר לאלוקיו, איננו נצרך להתפלל בציבור כדי שתתקבל תפילתו כמו בשאר ימות השנה, והיינו משום שבעשרת ימים אלה הקב"ה מצוי לכל יחיד ויחיד[5], בימים אלו יש השראת שכינה מיוחדת, "בהללו עשרה ימי תשובה הקב"ה שרוי ביניכם"[6], לפיכך אפילו תפילת היחיד מתקבלת, שהרי תפילה במקום או בזמן השראת השכינה - מתקבלת[7]. כך כתב גם ר' אהרן הכהן מלוניל (נפטר בשנת ה'צ), בעל 'ארחות חיים': "שלשה תפילות נשמעות: תפלה בדמעות... תפילת יחיד בין ראש השנה ליום הכיפורים"[8].
התפיסה שבימים אלו מתקבלת ברצון גם תפילת יחיד- שנזכרת גם בדברי כמה מהאחרונים[9] - לא נשארה בעולם הרעיוני בלבד. ר' חיים עוזר גרודזנסקי פוסק, שבמקרה הצורך יש להקל בחובת התפילה בציבור בעשרת ימי תשובה, משום שתפילת יחיד בימים אלו שווה לתפילה בציבור[10] ועוד, גם כשמתפלל ביחידות אינו צריך להכליל תפילתוו עם הציבור, לאומרה בלשון רבים כדי שתתקבל תפילתו, כפי שיש לנהוג כל ימות השנה[11], אלא יאמרה בלשון יחיד![12] ולא עוד אלא שיכול לאומרה בארמית, שלא כמו בשאר ימות השנה[13].

ב. סגולת עשרת ימי תשובה בקבלת התפילות אינה רק בנוגע לתפילות שנושא בימים אלה, אלא גם כל תפילותיו הבלתי ראויות ששפך בכל ימות השנה מתקבלים ומתרצים לפני בוראו באמצעות תפילה ראויה שישא בימים נשגבים אלה. כך כותב ר' דוד ב"ר אברהם הנגיד, דור שלישי לרמב"ם: "...אם היה נעור ומדבר דברים בטלים, בשמחה והוללות, ובסוף הלילה הולך לישון עד שליש היום ויקום להתפלל - אותה תפילה תשאר תלויה ועומדת; לא תוכל לעלות לפני ה' עד שיגיע יום הכיפורים ויתפלל בכוונה ובתשובה שלמה, אז יעלו תפילותיו, זו עם זו"[14].
אכן במקורם נאמרו דבריו על יום הכפורים בלבד[15], אך ברור שסגולת יום הכפורים להכשרת התפילות של ימות השנה היא משום שיום זה הינו שיאו של עשרת ימי התשובה בהן התפילה רצויה ביותר מחמת קרבת הקב"ה ('קראוהו בהיותו קרוב'). ולמרות שבמקורות קדומים לא נמצא במפורש שהתפילות בעשרת ימי תשובה (ולא רק תפילות יום הכפורים בלבד!) מכשירות את התפילות של ימות השנה, זכר לדבר יש. ר' רפאל עמנואל חי ריקי (תמז-תקג), מגדולי מקובלי איטליה ששהה בצפת ובירושלים מספר שנים, כותב בשנת תפב בספרו משנת חסידים: "ובעשרת ימי תשובה... המתענה בהם ועושה תשובה גמורה, מוחלין לו בכל יום מימי השבוע שבעשרת ימי תשובה מה שחטא ביום ההוא לעולם"[16]. אם כל יום מעשרת ימי תשובה מכפר אפילו חטאים חמורים שחטא בימי השנה, אם כן ודאי שאדם הרגיל להתפלל שלא בכוונה, תפילות ימים אלה יתקנו את תפילותיו שלא בכוונה. מה עוד, שהדברים מתקבלים על הלב אם נצרף לכך את סגולת קבלת התפילה הקיימת בעשרת ימי תשובה.
כמו חיבורים אחרים, גם משנת חסידים הינו סיכום מתורתו של האר"י כפי שקיבלו המחבר מתלמידי גורי האר"י, ואכן עיקרו של הרעיון מצוי בכתבי ר' חיים ויטאל, אשר רשם את כל תורת רבו:
אמר לי הרב משה גאלאנטי, ששמע ממורי ז"ל: שאם האדם יתענה בשבעת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים ויעשה בהם תשובה גמורה, כל יום מהם מכפר על כל העונות שחטא כל ימיו ביום שכיוצא בו... ואם התענה ועשה תשובה בכל שבעת הימים ההם, יתכפרו לו כל עונותיו שעשה כל ימיו[17].
בחיבורים מאוחרים יותר נאמר מפורש שהתפילה בעשרת ימי תשובה מכשירה את כל התפילות של ימות השנה. כך כותב ר' יעקב ב"ר יוסף, בעל זרע ישראל: "...מבואר גם כן בכמה ספרי מוסר מגודל מעלת התפילה, באם שמתפלל בכוונה באותם הימים מראש השנה ועד יום הכפורים, דאף מי שלא היה מכוון בתפילתו בשארי ימות השנה, באם שהיה מכוון בתפילתו באותם הימים - בזה הוא מתקן התפילות של כל השנה"[18].

ג. הסיבה שתפילה בכוונה הנאמרת בעשרת ימי תשובה מכשירה ומעלה עמה את התפילות הפסולות שהתפלל אותו אדם בימות השנה היא גם משום, שבימים אלו מצוי גילוי שכינה, ואנו כבר מקובלים מרבותינו הראשונים כלל גדול שתפילה הנאמרת בזמן או במקום השראת שכינה מתקנת עמה תפילות שאינן ראויות. כך מוסר לנו אחד מגדולי המקובלים בדורו, ר' יוסף ג'יקאטיליה (ספרד ה'ח - סה) בספרו שערי אורה (נכתב בשנת ה'לד[19]), בבואו לבאר את החילוק שבין תפילה שביחיד לתפילה בציבור:
וכשהיחיד מתפלל... [תפילה ש]אינה הגונה, קורים [המלאכים] לאותה תפילה 'תפילה פסולה'... והכרוז קורא: אל תכנס אותה תפילה לפני השם יתברך... ואם תאמר, נמצאו רוב התפילות שמתפלל היחיד נפסדות ונאבדות, כי אחת מני אלף יכול להתכוון בתפלת יחיד בענין שתהא ראויה להתקבל. דע כי אין הדבר כן, אלא כל אותן התפילות הפסולות... כשדוחין אותן לחוץ ואינן נכנסות, השם יתברך נתן להם מקום להכנס בו, שהשם יתברך ברא רקיע ומסר עליו ממונים ושומרים, וכל אותן התפילות הפסולות הנדחות, מכניסין אותן באותו רקיע, ועומדות שם. ואם חזר זה היחיד שהתפלל תפילות פסולות... ועמד והתפלל תפילה אחת בכוונה גדולה, ותפילתו זו הגונה ושלימה - אז אותה התפילה הכשרה מסתלקת והולכת ונכנסת באותו היכל החיצון שהתפילות הפסולות שהתפלל מקודם עומדות שם, ומוציאה משם כל אותן התפילות הפסולות שהתפלל, ועולות כולן עם אותה התפילה הכשרה...[20].
וכל העניינים האלו שאמרנו הם בתפילות היחידים, אבל בתפילת הציבור - אין כל ממונה וכל שוער יכול לעכב, אלא כשהציבור מתפללים תפילתם נכנסת ומתקבלת על כל פנים[21]... כשהיחיד מתפלל - בודקין את תפילתו אם היא ראויה להתקבל, וכמה מערערים יש עליה; אבל כשהציבור מתפללין - 'לא בזה את תפילתם', אף-על-פי שאין תפילתם כל כך הגונה, מקבלים אותה מלמעלה...[22].
הסיבה שתפילת ציבור מתקבלת אפילו שאינה בכוונה, היא משום שתפילתם נאמרת במקום השראת שכינה, ש"כל בי עשרה - שכינתא שריא"[23]. ובכך שר' יוסף ג'יקאטיליה משווה את תפילת היחיד שבכוונה לתפילת הציבור שלא בכוונה, מוכח שהגורם להתקבלות תפילת היחיד הוא הכוונה, ש'התפלל תפילה אחת בכוונה גדולה', היינו יחיד האומר תפילתו ב'כוונה גדולה' - שכינה שרויה אצלו, וכאמור תפילה זו מתקנת את כל תפילותיו הבלתי ראויות. הוי אומר: תפילה שנאמרה במקום השראת השכינה - מתקנת עמה תפילות שאינן ראויות[24].

יסודו של ר' יוסף ג'יקאטיליה שהתפילות הפסולות מעוכבות עד שיכוון בתפילתו, אינו חידושו שלו אלא נטלו מספר הזוהר שהיה מצוי אצלו, ובו נאמר:
ההוא ממנא קדישא דקיימא על ההוא פתחא, כל אינון צלותין דבקעי אוירין ורקיעין למיעאל קמי מלכא, אי צלותא דסגיאין אינון - פתח פתחא ואעיל ההוא צלותא, עד דאתעבידו כל צלותין דעלמא עטרא ברישא דצדיק חי עלמין; ואי צלותא דיחיד - סלקא עד דמטי לפתחא דהיכלא דא דהאי ממנא קיימא ביה, אי יאה ההיא צלותא לאעלא קמי מלכא קדישא - מיד פתח פתחא ואעיל לה, ואי לא יאה - דחי לה לבר, ונחתא ואתשטיא בעלמא, וקיימא גו רקיעא תתאה מאינון רקיעין דלתתא דמדברי גו עלמא. ובההוא רקיעא קיימא חד ממנא די שמיה סהדיא"ל, וממנא על האי רקיעא ונטיל כל הני צלותין דאתדחיין, דאקרון צלותי פסילאן, וגניז לון עד דתב ההוא בר-נש לגבי מאריה כדקא יאות, וצלי צלותא אחרא זכאה, ההיא צלותא זכאה כד סלקא, נטיל ההוא ממנא סהדי"אל האי צלותא וסליק לה לעילא עד דאערע בההיא צלותא זכאה וסלקין ואתערבון כחדא ועאלין קמי מלכא קדישא[25].

תפיסה זו מופיעה גם בכתבי האחרונים. ר' יהונתן אייבשיץ אמר באחת מדרשותיו : "חטא היוצא מפי איש ואשה כל יום, וביחוד שיחה ובטלה בבית הכנסת, ומכל שכן בעת תפילה, הכל הוא עולה בעב וענן, ומונע לתפילה לעלות. אך אם אדם התפלל אחר כך בכוונה ובבכי ודמעה - מעלה כל תפילות מכמה שנים אשר סביב נקבצו לו, כי נשארו עומדים ברפיון מבלי עלייה, וכעת על ידי תפילה הם עולים במעלה בית אל"[26].
מעתה, אם השראת השכינה מחמת תפילתו בציבור מתקנת את תפילותיו שהתפלל בעבר, ודאי שתפילה בציבור מתקנת את תפילתו של עתה. וכך אכן כותב המבי"ט: "תפילת היחיד, בהיותה בלתי הגונה או בלתי נאמרת בכוונה - אינה מקובלת כלל. וכשאומרה ברבים, לפעמים תתקבל בזכות תפילת הרבים, כי אפילו לחובה היחיד נגרר אחר הרוב..."[27].
חידוש נוסף אנו למדים מתורתו של המבי"ט המתקשר באופן ברור לתפיסת תיקון התפילות של ר' יוסף ג'יקאטיליה; כשם שהשראת שכינה הבאה מחמת איכות התפילה (שנאמרה בציבור) מעלה ומתקנת את תפילותיו הקודמות, כך גם השראת השכינה הבאה בגלל סגולת המקום, היינו שקבע מקום לתפילתו[28], מתקנת את תפילתו הקודמת. וכך כתב המבי"ט בבואו לבאר את מאמר התלמוד (ברכות ו ע"ב): "כל הקובע מקום לתפילתו - אלהי אברהם בעזרו":
בעומדו במקום שהתפלל בראשונה[29], גם כי לא יתפלל עתה, הוא נענה, בהיותו עומד במקום שהתפלל בו... כן המתפלל לאל יתברך על דבר פרטי במקום מיוחד, כשחוזר לאותו המקום בכוונת התפילה שהתפלל - הקב"ה שומע תפילתו שהתפלל קודם. וזהו 'הקובע מקום' - לתפילות שהתפלל כבר[30].
היינו, אדם שהתפלל תחילה תפילה שאינה ראויה (שהרי לא נתקבלה תחילה), אם בימים הבאים יהפוך את מקום תפילתו למקום תפילה קבוע - תתקבל תפילתו של קודם. ואם יתמה המעיין מדוע, הנה הדברים ברורים כי בכך שמקום תפילתו הפך למקום תפילה קבוע - שורה בו השכינה, והרי כבר מקובלנו מר' יוסף ג'יקאטיליה שהשראת השכינה מתקנת ומעלה את תפילותיו![31]
ולא זו אף זו. ר' שמואל ראבין מחדש על פי היסוד האמור דבר נפלא. וזו לשונו:
בכל התפלות צריך לפרש ולבאר היטב הכוונה, לבל ישאיר מקום למקטרג שיקח הדברים על כוונה אחרת, זולת הכהן גדול ביום כיפור בקודש הקדשים לא היה נצרך לזה, אחרי ששם היה התפלה מגיע אליו יתברך זולת אמצעות המלאכים, שאפילו מלאכי השרת לא היו יכולים להכנס לקדש הקדשים[32].
הוי אומר, התפילות הנאמרות בקודש הקודשים מתקבלות ברצון ואפילו ללא כל כוונה, בגלל שהוא המקום בו מצוי גילוי שכינה הגדול ביותר.

ד. רבותינו האחרונים הזכירו הרבה גם אם לפעמים לא ידעו מבטן מי יצאו הדברים - את פתרונו של ר' יוסף ג'יקאטיליה לתיקון תפילות, ושקלו וטרו בדבריו; יש מהם שצמצם את פתרונו ויש מהם שהרחיב, ויש שהקיש את הרעיון והסיעו גם לענין אחר. 

1. לתפילה פגומה באותיותיה אין אפשרות תיקון. אם היה ניתן להבין משיטת ר' יוסף ג'יקאטיליה שכל תפילה מקבלת את תיקונה אגב תפילה ראויה, בא ר' ישראל איסר מפוניבז' ומחלק בין שתי מיני תפילות פגומות זו מחמת חוסר כוונה וזו משום חסרון אותיות ותיבות, שלשיטתו, לפגם מן הסוג האחרון אין אפשרות תיקון, שהרי היא 'מחוסרת אבר'. ואלה דבריו:
אף שכתוב בספרים, שאם אדם זוכה להתפלל תפלה אחת בכוונה רצויה, עולין עמה כל התפלות שלא בכוונה שהתפללו עד הנה ונדחו, ומסתברא שכך הוא אם התפלל כל תיבה בשלמות, רק בחסרון כוונה, והיא כמתה, תוכל לקבל חיות על ידי התפילה החיה. אכן, אם התפלה חסרה אותיות, והיא כמו מחוסר אברים, איך אפשר שימלא אבר החסר?...[33]

2. תיקון תפילות פסולות של אדם שנפטר. לעומת צמצום פתרון התיקון של ר' יוסף גי'קאטיליה, היו שנהגו להפך והרחיבו את פתרונו והסכימו שאף ניתן לתקן תפילות של אדם שנפטר לבית עולמו. כך כותב ר' ידידיה טיאה ווייל (אשכנז תפב - תקסו), בעל לבושי בדים, לאחר שהעתיק תורף הדברים שנאמרו בספר שערי אורה:
אמנם נראה, אם מת אותו יחיד ולא התפלל תפילה אחת בכוונה, וכי יעלה על הדעת שח"ו יפסיד כל התפילות שהיה מתפלל?! ואולי יש לומר, אם בנו היה מתפלל תפילה אחת בכוונה גדולה, אז מעלה בנו כל תפילות של אביו (ואפשר דזה הטעם דאבל מתפלל בציבור), כי ברא מזכה דאבא. ויען, אם גם בנו לא התפלל תפילה אחת בכוונה או אם אין לו בן, אם כן הפסיד כל התפילות, לזה אם יגולגל נשמתו לבוא בעולם ויתפלל עוד תפילות אחרות בכוונה גדולה - מעלה כל התפילות הפסולות שהתפלל בגלגולים אחרים[34].

3. תיקון אכילות פסולות. אמנם למרות שר' ישראל איסר מפונביז' צמצם את יכולת התיקון של תפילות, מאידך גיסא הרחיב את השיטה לענין תיקון אכילה, היינו, אכילה שלא ברך עליה בכוונה ראויה. ואלו דבריו:
בברכת אכילה ושתיה תכוין להשפיע בהם נפש השכלית. ודע, שאף אם לא יעלה בידך הכוונה הרצויה הזו אלא פעם אחת בחודש, מעלה גדולה השגת; ואף שלא תזכה לזה כי אם פעם אחת בשנה - דבר גדול הוא. כי הספרים כתבו, שתפילה אחת בכוונה גוררת אחריה את כל התפילות שבלא כוונה להעלותם איתה[35]. 



[1] ר' יונה מגירונדי, שערי תשובה, שער שני, אות יד, ירושלים תשמה, עמ' עו.
[2] ר' משה מקוצי, ספר מצוות גדול, עשין, סי' טז.
[3] רבינו בחיי, כד הקמח, ערך 'ראש השנה', בתוך: הרב ח"ד שעוועל (מהדיר), כתבי רבינו בחיי, ירושלים תשל, עמ' שעג. כבר ר' יצחק ב"ר יהודה אבן גיאת, הלכות רי"ץ גיאת, הלכות תשובה, ירושלים תשנח, עמ' ס, כותב: "שעשרת ימי תשובה... שבין ראש השנה ליום הכפורים לא למיקבעינהו בתענית הוא דדריש, אלא להתפלל ולהתחנן ולהודות ולעמוד בתחנונים ולחזור בתשובה". השווה גם לצוואתו של ר' ישראל ליפשיץ, בעל 'תפארת ישראל': "הזהרו מאד להתפלל בכוונה... ובכל התפלות שבעשרת ימי תשובה, שאז קרוב ה' לכם, בני... ומצוי טפי שתקבל אז תפלתכם ברחמיו יתברך". נדפס בתוך: המעין, יא (תשלא), גל' ד, עמ' 44-28, סי' כה [=אשר יצווה, א, ירושלים תשסד, עמ' רסט ואילך; ר"ש דבליצקי, בינו שנות דור ודור, בני ברק תשסו]. ר' דוב בער קאראסיק, פתחי עולם ומטעמי השלחן, סי' תרב, ס"ק ב: "ובספרד נוהגים, שגם בשבת אומרים סליחות ותחנונים... וכיון דבעשרת ימי תשובה התפלה נשמעת יותר מבימים אחרים, וגם באותן הימים האדם מוכן להיות נגמר דינו ביום הכיפורים, אין לך דבר נחוץ יותר מזה".
[4] ר' מנחם ב"ר שלמה המאירי, בית הבחירה, ראש השנה יז ע"א.
[5] ראה ראש השנה יח ע"א: "'דרשו ה' בהמצאו'... ביחיד... אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים".
[6] דברים רבה, מהדורת ליברמן, סו"פ האזינו. וכך בפסיקתא דר"כ, מהדורת מנדלבוים, נספחים, פיסקה ז; תנחומא, האזינו, ד.
[7] הרעיון שתפילת היחיד מתקבלת ברצון כתפילת הציבור בזמן השארת השכינה ביאר המבי"ט. לדעתו, ב"דורות הראשונים, הקודמים לאנשי כנסת הגדולה שתקנו נוסח כל הברכות, "לא התפללו בציבור, כי באותם ימים לא היה צורך בכך, משום שהשכינה שרתה בישראל היתה נשמעת תפילת כל יחיד ויחיד". וזו לשונו בספרו בית אלהים, שער היסודות, פרק לח, ירושלים תשמה, עמ' שעח-שעט: "דורות הראשונים, הקודמים לאנשי כנסת הגדולה שתקנו נוסח כל הברכות, היו שומרים ענין כוונת כל ברכה וברכה בדברים ההכרחיים... לא כנוסח זה שאנחנו מתפללים אלא כל אחד כפי צחות לשונו. כי מזמן משה רבינו עליו-השלום עד אנשי כנסת הגדולה היתה השכינה נגלית במקום הקרבן... והיתה נשמעת תפלת כל יחיד ויחיד וברכתו לאל יתברך על הנאתו מזה העולם. וזהו הטעם אצלי על מה שנראה, כי באותו הזמן לא היו מתקבצים ישראל בכל מקומות מושבותם ערב ובקר וצהרים במקום מיוחד להתפלל בו תפלת ציבור, אלא כל אחד היה מתפלל ביחיד במקום שיזדמן לו... שכל אחד היה מתפלל ביחיד במקום שיזדמן לו והיתה תפלתו נשמעת כשל רבים לפני השכינה הנגלית במקום הקרבן".
[8] ארחות חיים, סוף הלכות ראש השנה, דף קג ע"א.
[9] ראה, לדוגמא, ר' יעקב ישראל קניבסקי, קהילות יעקב, ברכות, סי' ג: "מבואר, דיחיד בעשרת ימי תשובה כוחו יפה כציבור בכל ימות השנה לענין שתשובתו ותפילתו מתקבלת". וראה עוד: ר' אלעזר פלעקלס, עולת חודש השני (עולת ציבור חלק ראשון), מונקאטש תרסז, דף ע ע"א.
[10] [הרב ש' אריאלי], חזון טוב, ירושלים תשנח, עמ' קצז. ידידי הרב אברהם שפילמן הפנני למקור חשוב זה.
[11] ראה ברכות ל רע"א: "לעולם לישתף אינש נפשיה בהדי ציבורא". ופירש רש"י: "לישתף נפשיה, אל יתפלל תפלה קצרה בלשון יחיד אלא בלשון רבים, שמתוך כך תפלתו נשמעת".
[12] כך מחדש ר' משה יהודה ליב ברמאן (פולין תרכו – תשב), חק משה, שבת יב ע"ב, תל-אביב תשלג, עמ' כא-כב. תחילה תמה על שבנוסח התפילה לחולה שהציעו ר' מאיר ור' יהודה לא נכללו בה חולים אחרים, ולא כנוסח תפילת ר' יוסי: "המקום ירחם עליך בתוך שאר חולי ישראל", הכוללת אחרים ו"תפילתו נשמעת בזכות הרבים" (רש"י, שבת שם); ולכאורה נמצא, שר' מאיר ור' יהודה אינם מסכימים עם הכלל "לעולם לישתף אינש נפשיה בהדי ציבורא". לפיכך הוא מסביר, שנוסח התפילה של ר' מאיר ור' יהודה נועד להאמר רק בעשרת ימי תשובה (כשיטת התוספות, שם, ד"ה רבי יהודה אומר, עיי"ש), כי "באותם הימים גם היחיד יש לו מעלת רבים, לכן סבירא להו [לר' מאיר ור' יהודה] דאין צריך לכלול את עצמו ברבים, דגם בתפילת יחיד הקב"ה שומע באותם הימים".
[13] עי' סוטה לג ע"א, שיחיד אסור להתפלל בלשון ארמית, וציבור מותר (ועי' הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחוה דעת, ח"ג, סי' מג, לסיכום הנושא). מכך למד ר' משה יהודה ליב ברמאן: "אם כן, בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום כיפורים, דדין יחיד אז כציבור, מותר ליחיד לבקש אז צרכיו בלשון ארמי" (חק משה, שבת יב ע"ב, תל-אביב תשלג, עמ' כב. וראה להרב נסים דיין, ברכת מועדיך על ימים נוראים, בני-ברק תשסב, עמ' כז-כח). לשני מקורות אלו הפנני ידידי פרופ' יעקב שמואל שפיגל.
[14] ר' דוד הנגיד, מדרש דוד, אבות פ"ב מ"ה, מהדורת בן ציון קרינפיס, ירושלים תשד, עמ' לא.
[15] וכך בהתקדש יום כפור אנו אומרים בתפילה זכה שנתחברה ע"י ר' אברהם דאנציג, בעל 'חיי אדם': "ועל ידי זכות התפילות שנתפלל ביום הקודש הזה, יעלו ויבואו ויגיעו ויצטרפו עמהם כל התפילות הפסולות שהתפללנו בכל השנה בלא כוונה, ויהיו כולם נכללות בתפילת היום הזה". מסתימת לשונו משמע שכל תפילה שתאמר ביום כפור תעלה ותטהר את התפילות הפסולות, ולא רק תפילה בכוונה כדברי ר' דוד הנגיד ("עד שיגיע יום-הכפורים ויתפלל בכוונה ובתשובה שלימה..."). בענין 'תפילה זכה', התפשטותה ודפוסיה, ראה: מ' מאיר, "על תפילה זכה", כנישתא, ב, רמת-גן תשסג, עמ' קיט-קלח.
[16] ר' רפאל עמנואל חי ריקי, משנת חסידים, ח"ג, מסכת ימי תשובה, אות ג, ד"צ: ירושלים תשמב, דף קמב ע"ב.
קביעת שנת תפב כתאריך כתיבת החיבור, הוא לפי הנאמר בשער המהדורה הראשונה (משנת חסידים, אמשטרדם תפז): "...שחברתי אני... עמנואל חי בלא"א אברהם ריקי תנצב"ה בעיר ליוורנו בשנת ד"ל לימי שני חיי, הוא שנת ה'כ'ו'נ'ו'ת' ליצירה". דהיינו שנת תפב.
[17] ר' חיים ויטאל, שער הכוונות, דרושי ראש השנה, סוף ההקדמה.
[18] ר' יעקב ב"ר יוסף, זרע ישראל למסכת ראש השנה, ראש השנה דף לד ע"ב, אמשטרדם תצו, דף כג ע"ב.
אמנם לדעת ר' דוד שלמה אייבשיץ בעל 'ערבי נחל', רק תפילות ראש השנה בכוחן לתקן את התפילות הפגומות. וזו לשונו: "ואיתא, דבראש השנה יש כח לתקן כל התפלות פסולות של כל השנה, דהיינו התפלות שהיה בהם מחשבות זרות ורעות... ובראש השנה יכול להעלותן. ומסתמא עיקר הזמן לזה הוא ביום השני, דאז מדת הדין גובר" (ערבי נחל, ב, יום ב' דראש השנה, בני ברק חש"ד, עמ' שצ).
[19] ראה: א' פרבר-גינת (מהדירה), פירוש המרכבה לר' משה די ליאון, מבוא, לוס אנג'לס תשנח, עמ' 42, סוף הערה 128.
[20] אגב, ר' זכריה סימנר, מציע אפשרות תיקון אחרת לתפילות הפסולות המעוכבות, הנעשה באמצעות צירוף חלקי התפילות הכשרות: "ובאם שאחד לא כיון בכל הברכות בפעם אחת מחמת טרדות, רק היום מכון בברכה אחת או שתים או שלש ולמחר גם כן בשאר ברכות, באופן כשמגיע ראש השנה ויום כיפור היה בודאי מכון כל הברכות בכוונה נכונה, אז מלאך סהדיא"ל מוסרה לסנלפו"ן להוליכה למעלה. אבל כל זמן שלא נתכוון בכולה – מעכבה אצלו עד יום כיפור, ואם לא נתכוין כן כל השנה עד יום כיפור, אז המלאך הנזכר למעלה משליכה אל מקום פסולי המקדשים שהוא סוף רקיע" (ספר זכירה [נדפס לראשונה בהמבורג תסט], מהדורת ש' אבא-שאול, ירושלים תשנט, עמ' לד).
הדברים האחרונים מבוססים על דברי ר' נפתלי הירץ בכרך, עמק המלך (נדפס לראשונה באמשטרדם תח), כפי שאכן נאמר במפורש בספר זכירה, אלא שבעמק המלך לא נזכר שלאחר יום-הכפורים אין תקנה לתפילות הפסולות, אלא שהוא כותב: "כי אפילו שלא יתכוין היחיד בכל הברכות בבת אחת, רק אם היום יכוין בברכה אחת או שתים וכמו כן למחר בברכה אחת או שתים אחרות, ברכות מצטרפות. וכשנמצא שנתכוין בכל התפילה, אז מלאך סהדיאל מוסרה לסנדלפון להוליכה למעלה. אבל כל זמן שלא נתכווין בכולן, אז סהדיאל מעכבה אצלו" (עמק המלך, אמשטרדם תיג, דף קעב ע"ב). גם לשיטת ר"י ג'יקאטיליה אין גבול של זמן, כמשמע מרהיטת לשונו, ולפיכך לא ידעתי מקורו של ספר זכירה, וצ"ע.
וראה גם חמדת ימים [נדפס לראשונה באיזמיר תצא-תצב], חלק ימים נוראים, דף סח ע"ב: "ואמרו המקובלים ז"ל, כי בשאר ימות השנהמחסדו הגדול יתברךאפילו שלא נתכוון האדם בכל ברכות של 'שמונה עשרה' בבת אחת, רק אם יום אחד יכוין בברכה אחת או שתים, וכמו כן ביום אחר בברכה אחת או שתים אחרותברכות מצטרפות, וכשנמצא שנתכוון בכל התפלה, אז המלאך סהדיאל מוסרה לסנדלפון להוליכה למעלה. אבל כל זמן שלא נתכווין בכולן, המלאך הנזכר מעכב אותה אצלה עד יום כיפור, ואם לא נתקנה עד היום ההוא, אז המלאך משליכה למקום פסולי המוקדשין...". וככל הנראה בעל 'חמדת ימים' עירב את שתי השיטות האחרונות.
[21] אמנם נראה שלדבר זה לא הסכים המבי"ט, בית אלהים, שער התפילה, פרק יא, ירושלים תשמה, עמ' מה, שכתב: "כי תפלת היחיד בהיותה בלתי הגונה או בלתי נאמרה בכוונהאינה מקובלת כלל. וכשאומרה ברביםלפעמים תתקבל בזכות תפלת הרבים, כי אפילו הוא צדיק לפעמים אין תפלתו נשמעת לסיבת הרבים שאינם הגונים". וצריך עוד עיון.
[22] ר' יוסף ג'יקאטיליה, שערי אורה, שער שני, ספירה תשיעית, ד"צ: ירושלים תשנד, דף ל ע"בלא ע"א.
יסוד זה הועתק כמעט ללא שינויים מספר 'שערי אורה' בידי רבים מהאחרונים. ראה: ר' מאיר ן' גבאי, תולעת יעקב, 'היכל ראשון יוצר אור', ירושלים תשנו, עמ' לט; תפלה לדוד, נדפס במאמרו של י' יודלוב, 'תפלה לדוד', ישורון, ב, ירושלים תשנז, עמ' תקכא-תקכב [והשווה: י' יודלוב, "קובץ תפילות מירושלים, מקושטא שנת רצ"ה או רצ"ח", קרית ספר, סא (תשמו), עמ' 931-929]; ר' מנוח הענדל, הגהות חכמת מנוח, ברכות ו ע"א; ר' ישעיה הלוי הורוויץ, סדור שער השמים, חמו"ד, דף עז ע"ב; ר' יעקב עמדין, סדור שערי שמים, א, ירושלים תשנג, עמ' נב; ר' מאיר מוילנא, נחלת אבות, ירושלים תשמג, דף יד ע"א [=אשר יצווה, א, ירושלים תשסד, עמ' קצח]; ר' יחיאל העליר, הגדה לליל שמורים עם ביאור אור ישרים, קעניגסבערג תריז, עמ' כב; ר' יוסף מסלוצק, דרשות רבינו יוסף מסולצק, ירושלים תשנה, עמ' ס; ר' משה נתנאל פוטשובסקי, אמונת התחיה, פתח השער, ברדיטשוב תרנד, דף יג ע"ב; ר' יצחק ווייס, בינה לעתים, בני ברק תשסח, על אלול, עמ' קיג, אות א'תקס; ר' ראובן מרגליות, מלאכי עליון, ירושלים תשה, עמ' קמד, הערה קפה.
ועל פי יסוד זה כתב ר' יהודה הלר (נפ' תקעט) ביאור יפה למאמר (ברכות לד רע"ב) "גדולה תפילה יותר מן הקרבנות", ואלה דבריו: "גדולה תפילה יותר מקרבנות... אמנם גם אם איננה בכוונה אינה נדחית לגמרי אבל היא מונחת בקרן זוית, ואם יתפלל אחר כך בכוונהיש בו כח להעלותה אף את התפילה אשר היתה בלא כוונה, וזו שאמר הכתוב גבי קרבנות 'למה לי רוב זבחיכם וגו', קטורת תועבה היא לי', אבל גבי תפילה לא אמר אלא 'אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם', אבל אינו דוחה אותה רק מעלים עיניו עד אשר הוכשר, ועדיין תוחלת יש בה. וזו אשר כיוונו בה חז"ל, שגדולה תפלה מהקרבנות. והוא נכון" (ר' יהודה הלר, תרומת הכרי, פתח השער, אות ג, ברטיסלבה תריח).
[23] סנהדרין לט ע"א. ובברכות ו ע"א: "ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם? שנאמר: 'אלהים נצב בעדת אל'".
ראה סוטה לג ע"א שציבור יכול להתפלל בלשון ארמי למרות שאין מלאכי השרת נזקקין לשפה זו, "משום דבציבור הוא, שהשכינה שורה שם" (אור זרוע, הלכות שבת, סי' נה, ד"ה 'והא דאמרינן'), ומשום כך "אין המתפלל צריך שיזדקקו לו מלאכי השרת להכניס תפלתו לפנים מן הפרגוד" (ע"פ רש"י, שבת יב ע"ב). וכך בראשונים נוספים, לדוגמא, ר' יהודה ב"ר יקר, פירוש התפילות והברכות, א, עמ' יט [=שו"ת תמים דעים, סי' קפה]: "אבל ציבור, כיון דשכינה עמהן, יכולין להתפלל בלשון ארמי..."; ר' מנחם ב"ר שלמה המאירי, בית הבחירה, שבת יב ע"ב: "...כתבו הגאונים, בתפלת הציבור שהוא בכל לשון מטעם זה, שהציבור שכינה עמהם"; שבלי הלקט, סדר ראש השנה, סו"ס רפב, ועוד הרבה.
[24] יתכן, שלפי יסודו של ר' יוסף ג'יקאטיליה ניתן אף להבין מדוע מי שאינו יכול לכוון בכל ברכות התפילה, עליו לכוון לכל הפחות בברכת 'אבות' (ראה: ברכות לד ע"ב; ר' יוסף קארו, בית יוסף, או"ח, סי' קא, אות א), או בברכות 'אבות' ו'הודאה' (כך לשיטת ר' יהודה החסיד, ספר חסידים, מהדורת ר' מרגליות, סי' קנח; ספר רוקח, הלכות חסידות, שורש זכירת השם, ירושלים תשכ, עמ' ט; סמ"ק, סי' יא; רי"י קניבסקי, קהילות יעקב, ברכות, סי' כז, אות א; קובץ שעשועי אורייתא, ג, ברוקלין (כסליו תשסה), עמ' עד-פד). כי כשם שתפילה שבכוונה מכשירה תפילות פסולות שהתפלל קודם לכן, כך גם חלק מן התפילה – ברכה אחת או שתי ברכות – שנאמרה בכוונה, בכוחה להכשיר את שאר הברכות שלא בכוונה שבתפילה הנוכחית. ולמרות שלא מצאתי מקור לרעיון זה, הדברים מסתברים במיוחד לאחר השוואתם לדברי ר' שלום בוזאגלו (מקדש מלך על זוהר, ח"ב, רמה ע"ב, זאלקוויא 1864): "כתב הרב, שאין צריך האדם שיתפלל י"ח ברכות כולה בכוונה, ואז יעלו התפלות שאינם הגוונים עמה. אלא אפילו בכל תפילה ותפילה, אם כיון באחת מכל הברכות עד שמראש השנה עד ראש השנה צירף הקב"ה שמונה עשרה ברכות בכוונה מכל תפלותיו – אגבן עולים כל תפלות של כל השנה שאינום הגונות".
[25] זוהר, ח"ב, רמה ע"ב. הביאו (בתרגום ללשון הקודש) ר' צבי הירש קוידאנובר (פפד"מ תה – תעב), קב הישר, א, פרק ח, ירושלים תשנג, עמ' לו. עיי"ש. גם בחמדת ימים, חלק ימים נוראים, דף לא ע"א, העתיק דברי זוהר אלו, וגם הוסיף להם דברי תוכחה ומוסר: "ומי האיש אשר לא ישית לבו את זאת לשוב מדרכו הרעה בקרב הימים האלה [הימים הנוראים], להכונן במחשבתו, ולהעלות כל תפילות הפסולות של כל ימות השנה בתפלות היום, וישים על לבו את מה שהתפלל בלא כוונה ועדיין לא נענה באותם התפילות, ועתה הוא מתודה ומתחרט על עון זה שהקל בכבודו יתברך ויאמר: אוי לי מה שעשיתי! מדוע את דבר ה' בזיתי?...".
[26] ר' יהונתן אייבשיץ, יערות דבש, ח"א, דרוש א, בני ברק תשמג, דף לב ע"ד.
[27] כלומר, אם לחובה היחיד נגרר אחר הרוב, ודאי שהיחיד נגרר אחר הרוב לזכות – שתפילתו תתקבל. הציטוט שבפנים הוא מספרו בית אלהים, שער התפילה, סו"פ יא, ירושלים תשמה, עמ' מה. העתיקו דבריו החיד"א, מדבר קדמות, מערכת צ אות ו (ערך 'ציבור'), ירושלים תשכב, עמ' נא; ר' יצחק ווייס, שו"ת שיח יצחק, סו"ס מד.
[28] לכך שמקום הנקבע לתפילה שורה בו השכינה, ראה ירושלמי, ברכות פ"ד ה"ד: "צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, ומה טעם? 'בכל המקום אשר אזכיר את שמי'...". והמשך הפסוק הוא (שמות כ כא): "אבוא אליך וברכתיך". היינו, שכינתו תשרה שם [ראה תרגום ירושלמי, שמות שם: "בכל אתר דתדכרון ית שמי קדישא, מימרי מתגלי עליכון ומברך יתכון"]. וכך מפורש בספר ראבי"ה, ח"א, ברכות, סי' צ, מהדורת א' אופטוביצר, עמ' 67, הכותב דבריו ע"פ ירושלמי זה: "צריך אדם להתפלל במקום המיוחד לתפילה, דכתיב: 'בכל המקום אשר אזכיר את שמי' וגו', היה מקום מיוחד לתפילהשם השכינה שורה".
[29] על חשיבות מקום התפילה בדעת המבי"ט אנו למדים מדבריו הבאים: "וכמו כן המקום שהוא מוכן להתפלל בו כבר הוכן להיות תפלת ישראל נשמעת בו, ולכן המתפלל בו אפילו יחיד ואפילו בלי כוונה שלימה הוא קרוב להיות תפלתו נשמעת, וכמו שמצינו בכלב שהלך להשתטח על קברי אבות" (בית אלהים, שער התפילה, פרק ה, ירושלים תשמה, עמ' כ). אמנם פיסקא זו איננה מדברת על הקובע מקום לתפילתו, אלא על מקום הקבוע לתפילת רבים, ככל הנראה בית הכנסת. אך יש מן הטעם להשוות את הדברים.
[30] מבי"ט, בית אלהים, שער התפילה, פרק ה, ירושלים תשמה, עמ' יז.
[31] בדרך אגב יש להעיר, שמ' בניהו בדיונו על ידיעות הקבלה של המבי"ט (ראה: הנ"ל, יוסף בחירי, ירושלים תשנא, עמ' קלב), לא התייחס לדברי המבי"ט הנוכחים בהקשרם לשיטתו הקבלית של ר' יוסף ג'יקאטיליה והאחרים. גם ידוע לנו שהמבי"ט הכיר את ספרו השני של ר"י ג'יקאטיליה – 'גנת אגוז', כפי שכתב במפורש: "וכן כתב גם כן ה"ר יוסף גיקטליי"א ז"ל בספר 'גנת אגוז' אשר לו..." (בית אלהים, שער היסודות, סו"פ ה, ירושלים תשמה, עמ' קעב). עוד בענין ידיעת הקבלה של המבי"ט, ראה דבריו שם, שער היסודות, פרק סא, עמ' תקמא: "ושמעתי מפי מקובל אחד...". אמנם כנראה כוונתו על מקובל בן דורו ממנו הוא שמע.
[32] ר' שמואל ראבין, בגדי אהרן, מערכת ת, אות ו (ערך 'תפילה'), בני ברק תשנז, עמ' קלג. וראה מה שהעיר על כך ר' יעקב חיים סופר, תורת יעקב, ירושלים תשסב, עמ' שמב.
[33] ר' ישראל איסר מפוניבז', מנוחה וקדושה, שער התפילה, סי' כא, ירושלים תשנד, עמ' עג.
[34] ר' ידידיה טיאה ווייל, לבושי בדים, ירושלים תשמח, עמ' קיט.
[35] ר' ישראל איסר מפוניבז', מנוחה וקדושה, שער התורה, סי' ה, ירושלים תשנד, עמ' קעה-קעו.

No comments:

Print post

You might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...