Wednesday, March 04, 2015

פיוטי פורים באשכנז ובצרפת

פיוטי פורים באשכנז ובצרפת
 מאת גבריאל וסרמן

באשכנז ובצרפת נהגו מימים ימימה לומר את קרובת הי"ח של הקלירי, "ויאהב אומן", עם ההרחבות הקליריות "אזרח בט חוץ – תמימים כרשו ארץ – אותו מבהלת" ו"אספרה אל חוק – אמל ורבך", וכן נוהגים עד היום הזה. ובליל פורים אחר קריאת המגילה אמרו באשכנז וברומא (ואולי גם בצרפת? – צריך לבדוק בכי"י) הפיוט הקדם-קלאסי "אשר הניא", וכן נוהגים עד היום הזה באשכנז (אך לא ברומא).

לכן לא היה הרבה מקום פנוי בתפילות פורים לפייטני אשכנז וצרפת לכתוב פיוטים לפורים.

בהרבה כי"י מנהג אשכנז (אך לא בכולם) יש מאורה[1] לפורים, "שיר אל נעלם" (חתום: שמואל), והיא נדפסה בדפוסי שני ענפי מחזור אשכנז, המזרחי והמערבי; אך ברוב אשכנז המערבית לא נאמרה (לפחות בעת החדשה). בתצלום כ"י צרפתי אחד (נדמה לי שהיה מנצ'סטר גסטר 733) ראיתי גוף יוצר[2] לפורים, אך הטקסט היה בלתי קריא בתצלום, וצריך לבדוק בכה"י עצמו. בכ"י צרפתי אחר, פריס 649, יש פיוט עושה-שלום[3] לפורים, "שודד הושת בתה" (חתום: שלמ[ה] חז[ק], חסר סטרופה אחת), שנועד להיאמר בתפילת שחרית (יען כי אין תפילת מוסף בפורים), אחר סיום הקרובה הקלירית, לפני חתימת הברכה האחרונה של חזרת הש"ץ. יש גם פיוט המעריב "ליל שיכורים הוא זה הלילה", שנמצא במחזור ויטרי הנדפס עמ' 583, שהוא פרודיה של המעריב המפורסם לפסח "ליל שימורים אותו אל חצה", אבל אפשר נהגו כמה קהילות צרפת לאמרו בתוך הברכות, למרות אופיו ההיתולי.

מסתמא היו כמה שירי חול לפורים, בלשון הקודש ובצרפתית(-יהודית) ובגרמנית (אידיש), ואולי אף בארמית, אבל לא בשירי חול עסקינן הכא, ומכל מקום צריך עיון.

נראה שפייטני אשכנז וצרפת הקדישו את מרבית כוחותיהם בעניין זה לפיוטי סליחות לתענית אסתר, שאף היא חלק מחג הפורים, וכידוע לא היו להם פיוטים קדומים ממורשת ארץ ישראל ליום זה, כיון שלא נהגה תענית י"ג אדר בארץ ישראל, ומקורו בבבל.

במנהג אשכנז המזרחי הנדפס, יש שלשה פיוטי סליחות תענית אסתר: "אדם בקום עלינו" לר' מנחם בר מכיר, "אתה האל עושה פלאות" לר' שמעון בר יצחק, ו"במתי מספר" (מסוג ה"פזמון", חתום: משלם, ויש לבדוק אם הוא משלם בר קלונימוס; הלשון פשוטה יחסית). כל שלושת הפיוטים נדפסים אף במנהג המערבי, ונוסף עליהם "אתה האל עושה פלא" (בֶּר כותב ש"המחבר שמואל", אך לא מצאתי חתימה), וגם קטע מפיוט "אוילים מדרך פשעם" מסוג ה"חטאנו", שלא נכתב במקורו לתענית אסתר ואין לו קשר לפורים אלא שמיליו האחרונות הן: "בעת הזאת רֶוַח והצלה" (ע"פ אסתר ד:יד).

בלקט פיוטי סליחות (שהוציא ר' אברהם פרנקל מעזבונו של סבו ד"ר דניאל גולדשמידט) יש עוד כמה וכמה פיוטי סליחות לתענית אסתר, שרובם מתמקדים בסיפור המגילתה: "אזכרה מקדם פלאך" (סימן לט) לר' אלעזר רקח; "אשא דעי למרחוק" (סימן עב) לר' גרשם בר שלמה בר יצחק; "אתה הוא אלהי הראשונים" (סימן פד), חתום: הילל (בר יעקב?); "אדם וחנף בקום עלינו" (סימן צד, מסוג ה"חטאנו"), חתום: יהודה; "יַצמח אל הישועה" (סימן קכב, מסוג ה"פזמון"), חתום: יוסף, שמזכיר את מלחמת יהושע בעמלק ואת תליית המן; "אתהלך קודר" (סימן שלח, מסוג ה"חטאנו") אנונימי, שמתחיל במלחמת עמלק וממשיך בסיפור המגילה.

במחזור נירנברג יש פיוט הסליחה "אגגי כהעמיק מחשבת זממו", והוא נמצא (בשינויי נוסח) גם בדפוסי סליחות כמנהג הספרדים או כמנהג רומניה; עי' אצל דוידזון אוצר השירה והפיוט א 401. ולא ברור לי מה מקורו, אם מאשכנז-צרפת ואם מחוצה להן.

בשונה מהתעניות על אבל חורבן המקדש, תענית אסתר נקבעת לא לזכר אסון אלא לזכר ניצחון, ולכן יש מהסליחות ליום זה שרוויים אווירת שמחה, כגון "אדם בקום עלינו", שמזכיר את הצרות ואת תפילות מרדכי ואסתר כחלק מהסיפור, אבל אין בו תלונות על הצרות, והתפילה לגאולה בסיומו מתאימה יותר ליום חג מאשר ליום צום: "נס ינוסס כאז לפרסם פלאו מסהידים / בעת הזאת ריוח והצלה יעמד ליהודים"; ולוּ ידענו שהוא מיועד כסליחה לתענית אסתר, היינו חושבים שהוא פיוט הודאה לחג הפורים עצמו.[4]

יש לציין גם שבשבת זכור, אמרו קהילות אשכנז וצרפת את הקדושתא "אזכר סלה זכרון מעשים" של הקלירי, ואת גוף היוצר "זכור את אשר עשה" המיוחס לו. בפיוטי הקלירי לשבת זו, הוא מקפיד להתמקד אך ורק בענייני מלחמת עמלק ומחיית עמלק, ואינו מזכיר את המן או את חג הפורים אלא פעמיים ושלוש בדרך אגב. וזה בניגוד גמור לפייטני קסטיליה קטלוניה-פרובנס ויון, שהקדישו הרבה פיוטים לשבת זכור לסיפור המגילה ולהלכות פורים. (פיוט ה"מי כמכה" הארוך של ריה"ל לשבת זכור, "אדון חסדך בל יחדל", שמספר את סיפור המגילה, התקבל כמעט לכל מנהגי אירופה – קסטיליה, קטלוניה-פרובנס, יון, רומא, ואפילו צרפת – אבל אף פעם לא נאמר באשכנז. וההבדל הזה בין מנהג אשכנז למנהג צרפת ראוי לציון.) פייטני אשכנז וצרפת לא הרבו לכתוב פיוטים לשבת זו, כיון שהיו בידיהם פיוטי הקלירי; אך במעט שכתבו לא סרו מתוכנם של פיוטי הקלירי, דהיינו בשבעתא למוסף "ויבן אומן אומנות" לר' מאיר בר יצחק ש"ץ (נדפס באוצר התפילות ויוחס שם בטעות לקלירי), ובפיוט האנונימי הקצר "זכור וזכור נתאמו" שנועד להשתלב בתוך ברכת "מגן אבות" בליל שבת (נדפס אצל פליישר, "עיטורי פיוט לתפילת 'מגן אבות'", תרביץ מה [תשל"ו] עמ' 99).

בסיום: פייטני אשכנז וצרפת לא הרבו לכתוב פיוטים ליום הפורים עצמו ולא לשבת זכור, אך כתבו כמה וכמה פיוטים לתענית אסתר, שעסקו בהם בסיפור פורים. ואולי עיון יותר בכתבי היד יגלה עוד ועוד פיוטים, הן לתענית אסתר והן לפורים והן לשבת זכור.



[1] "מאורה" היא סוג של פיוט שנועד להשתלב בתפילה בסוף ברכת "יוצר המאורות", לפני חתימתה.
[2] "גוף יוצר" הוא סוג של פיוט שנועד להשתלב בתפילה בראש ברכת "יוצר אור", אחר המילים "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל".
[3] "עושה שלום" הוא סוג של פיוט שנועד להשתלב בתפילה לפני חתימת הברכה האחרונה של העמידה (כגון "היום תאמצנו").
[4] יש לציין שהפיוט הזה, "אדם בקום עלינו", די דומה לפיוט שכתב אותו פייטן, ר' מנחם בר מכיר, לחנוכה, והוא היוצר "אודך כי עניתני חייתני" לשבת חנוכה (דוידזון א 1654). שני הפיוטים כתובים במשקל מדוייק של שש שש מילים בכל טור, חוץ מהטור האחרון שבכל סטרופה, שהיא מובאה מפסוק מקראי. בשני הפיוטים, הסיומות המקראיות מלוקטות מכל התנ"ך, דווקא מספרים שאין להם כל קשר לחנוכה או פורים; חוץ משתי הסטרופות בפיוט לחנוכה (שמסתיימות בתהלים ל:ב, "ארוממך יי כי דליתני", וזכריה ט:יג, "ועוררתי בניך ציון על בניך יון), והסטרופה האחרונה בפיוט לפורים (שמסתיימת באסתר ד:יד, "בעת הזאת רוח והצלה יעמד ליהודים"). כלומר, בפיוט לחנוכה יש סיומות מקראיות מן העניין בראש הפיוט, ובהמשך כל הפסוקים מלוקטים ממרחבי התנ"ך כולו; ובפיוט לפורים, יש סיומת מקראית בסוף הפיוט, וכל הפסוקים הקודמים מלוקטים ממרחבי התנ"ך כולו. זאת ועוד: בשני הפיוטים מדגיש ר' מנחם שאע"פ ששני המועדים הללו הם בתר-מקראיים (בודאי כן לגבי חנוכה, ואף פורים הוא על הסף בין מקראי לבתר-מקראי), בכל זאת נתנבאו עליהם הנביאים: זכריה נתנבא על חנוכה ("בְּטֶרֶם תָּבוֹאנָה חֲדָשׁוֹת הוֹדַעְתָּ אֱמֶת כֵּיוָן / וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל־בָּנַיִךְ יָוָן"), והתורה עצמה נתנבאה על פורים ("יִדַּע רֶֽמֶז הַקּוֹרוֹת לְעַם מְעֻפָּר וּמְהֻדָּס / כְּתָב הַסְתֵּר אַסְתִּיר וּמָר דְּרוֹר מְפֻרְדָּס"). כך אנחנו רואים שהפייטן כתב פיוט אחד לכל אחד מהחגים האלה, וייעד את הפיוט לחנוכה לשבת חנוכה, ואת הפיוט לפורים לא ליום החג אלא לתענית אסתר, שהיא מוקד הפעילות הפייטנית לפורים באשכנז וצרפת.

1 comment:

David Wacholder said...

בפיוטי שבת פרשת זכור המודפסים הופתעתי לראות אריכות על עשו וכמדומה מבליט תועבות גסות.
כאילו לומר הרשעים שהממציאים לידה בלי זכר ונקבה נהפוך הוא אפילו יחסי גברים


Print post

You might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...