Sunday, November 30, 2014

A note on an extra word in Rashi - "על ידי שבשביל" – גליון שנשתרבב?

A note on an extra word in Rashi
By L. Weiss

"על ידי שבשביל" – גליון שנשתרבב?
מאת לייביש ווייס

בתחילת הפרשה (ויצא, כח: י) כתב רש"י:
ויצא יעקב. על ידי שבשביל שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו הלך עשו אל ישמעאל, הפסיק הענין בפרשתו של יעקב, וכתיב וירא עשו כי ברך וגו', ומשגמר, חזר לענין הראשון.

פתיחתו של רש"י בדיבור זה מוקשה, מהו כפל הלשון "על ידי" "שבשביל", הרי משמעותם אחת היא!? והיה די לו לרש"י לנקוט אחד מהם.

על קושי זה, עמדו הראשונים וראשוני האחרונים, ביניהם: מושב זקנים; חזקוני; ר"א מזרחי ועוד רבים, ותירוץ על פי פשטות נאמר על כך על ידי רבים מהם, כפי שנביא בהמשך. אך קודם נביא תירוץ מעניין, דבר שנמצא אצל שניים מגדולי האחרונים, והוא קשור ושייך לדרכם של הסופרים בימי קדם, וכפי שנרחיב בזה.

רבינו ישראל מברונא, (ק"ס-רל"ו), תלמידו של הגאון בעל תרומת הדשן, בגיליון כתב יד של 'פירוש הטור על התורה' הוסיף הערות וביאורים[i], אם דברים הקשורים לדברי בעל הטור בפרט, אם דברים על המקרא ומפרשיו בכלל, ובריש פרשתנו הזכיר קושי זה בדברי רש"י, וז"ל:

פרש"י "ע"י שבשביל כו'", ומק"ה (=ומקשים העולם) למה פרש"י ב' טעמים, 'על ידי' וגם 'שבשביל'.

ובתחילת דבריו כתב מהלך אחד ליישב הדברים, אח"כ מביא בשם 'י"א' מהלך אחר שקשור בטעות סופר, יעו"ש דבריו. ולאחרונה הוא מוסיף לומר בדרך שלו, וכך הם דבריו:

וכהאי גוונא[ii] נראה לי דרש"י לא כתב רק 'על ידי', והתלמיד כתב בגיליון 'על ידי' פירוש 'בשביל', כדתנן בפרק הפועלים (ב"מ צג א) 'קוצץ אדם "על ידי" בנו ובתו' ופרש"י '"בשביל" בנו ובתו'.

דבריו נאמרו בקצרה – סתם ולא פירש – ואינם ברורים בלי שנכיר סדר כתיבת והעתקת ספרים בטרום המצאת הדפוס, על כן נפרט קצת הדברים.

בימינו, וכך כבר במשך כ-500 שנה, מחבר ספר, או מי שרוצה להוציא ספר של מחבר אחר, עושה זאת על ידי שמביאו לבית הדפוס, וכך מוציא לאור עולם מאות עותקים, כולם זהים. אבל לפני המצאת הדפוס בשנת ה' אלפים ר"ל בערך (1470), דבר זה היה בלתי אפשרי, ומי שחיבר ספר והיה ברצונו להפיצו היה צריך לעמול קשה ולהוציא על כך הוצאות מרובות דמי סופרים - מעתיקים, שיעתיקו עבורו את הספר. וכמובן שלא ימלט שיהיו בו שגיאות קטנות, או אפילו גדולות, שייעשו על ידי שהמעתיק יחסיר איזה תיבות או אפילו שורות שלימות, או שיטעה בקריאת המקור או בהעתקה. ולכן על פי רוב ספר שהיה מבוקש הועתק לבקשת הלומד, ולא על ידי המחבר. וכדבר הזה כן הוא גם לגבי ספרי חז"ל כספרי התלמוד - גמרות, ומדרשים וכדומה.

מי שהיה בידו טופס של ספר כזה, כתוב בעט ובדיו, אם ימצא בו איזה טעות, או איזה חיסור, כמובן שיתקן זאת כדי לקיים "אל תשכן באהליך עולה" (איוב יא, יד; כתובות יט ב). את התיקון יעשה בדרך כלל על ידי שיוסיף בגיליון – בצד הטקסט – את החסר, או את התיקון למה שנכתב בטעות. דבר זה נמצא לאלפים ולרבבות בכתבי היד.
אחר כך, מי שבא להעתיק את הספר מתוך עותק זה, היה עליו להעתיק את הכתוב בגיליון בתוך הספר, דהיינו להעתיק הדברים בשלימותם, דהיינו את ההוספה שבגיליון היה עליו להעתיק בתוך רצף הטקסט, ובכך לתקן את המעוות שנוצר על ידי המעתיק הקודם.

אולם, לפעמים היה הלומד בספר מוסיף על הגיליון לא רק תיקונים, אלא גם הגהות אחרות, אם הגהות וחידושים משלו – כפי שראינו למעלה גיליונות שכתב מהר"י ברונא בעותק של פירוש הטור שהיה בידו – ולפעמים הוסיף רק פירוש לכתוב בספר. ואף דבר זה היה נפוץ ביותר, וספרות שלימה הגיעה לידינו שהיא בעצם מהגהות שכתבו חכמים על ספרי קדמוניהם - לדוגמא בעלמא: הגהות רבינו פרץ (שנכתבו מסביב לסמ"ק ולתשב"ץ); הגהות מיימוניות (שנכתבו מסביב ספר יד החזקה להרמב"ם); הגהות אשרי (שנכתבו מסביב לפסקי הרא"ש) וכן עוד רבים.

מעתה, הוטלה על המעתיק עבודה קשה ויסודית, להבחין בשעת העתקה איזה גיליון בא להשלים תיבות חסרות שנחסרו ע"י המעתיק הקודם והשלימם על הגיליון - אשר זה עליו להשלים בתוך רצף החיבור אשר הוא מעתיק; ואיזה גיליון הוא תיקון לכתוב בפנים - אשר אז צריך לכתוב רק את הגיליון ולא את פנים החיבור; ומה אינו אלא ביאור או הוספה לכתוב בחיבור - אשר אינו שייך לתוך החיבור, ואם ברצונו להעתיק זאת, גם עליו להעתיקו בגיליון.

מה שקרה לפעמים – ובפרט אם הסופר המעתיק לא היה יודע ספר, ולא הבין את תוכן הדברים שהוא מעתיק – שלא ידע הסופר להבחין מהו תיקון טעות ומהו השלמה, ומה אינו אלא הוספה חיצונה.

כך קרה – לפי הצעתו של רבי ישראל מברונא – עם דברי רש"י שלפנינו, לדבריו רש"י כתב רק "על ידי שרעות...", ובא התלמיד והוסיף בגיליון הפירוש של 'על ידי', דהיינו "שבשביל", ולאחריו בא מעתיק ובחשבו שמדובר בתיבה שנחסרה העתיק את שניהם כאחד "על ידי שבשביל שרעות...". ומאז והלאה השתלשלה הטעות וכפל הלשון.

**

כמאתיים שנה לאחריו, מביא הגאון ר' נתן שפירא מהוראדנא[iii] (בערך ר"נ-של"ז) בספרו 'אמרי שפר' על התורה, שמצא כתוב כדבר הזה; וזה לשונו:

ואף על פי שמצאתי מי שכתב וז"ל: ראה ראיתי באמת כתיבת ידו של רש"י ז"ל, שלא היה כתוב בה אלא 'על ידי' שרעות בנות כנען כו' ולא היה כתוב בה בפנים מלת 'שבשביל', אלא שום תלמוד (צ"ל תלמיד) היה כותב בחוץ בגליון מלת 'שבשביל', להורות שמה שכתו' בפנים 'על ידי' פירושו הוא 'שבשביל', ואחר כך טעו הסופרים וחשבו שמלת 'שבשביל' הוא גם כן לשונו של רש"י ז"ל, כתבו בפנים 'על ידי שבשביל', עד כאן לשונו.
כך מביא הגר"נ שפירא מאותו אחד שאת דבריו מצא באיזה מקום. אך הוא מגיב על זה בלשון הזה: ואני אומר אם זה האמת (כוונתו למה שכתב הכותב הנ"ל 'ראה ראיתי "באמת" כתיבת ידו של רש"י...') הוא אמת, הרי טוב וקבלה נקבל, ואם לאו הרי כבר פירש הרא"ם ז"ל מה שפירש... וכאן ממשיך ומביא פירושם של הראשונים וגדולי האחרונים בזה, וכפי שנביא מהם להלן.

**

מתגובתו של הגר"נ שפירא על דברי הכותב נראה שאין ברצונו לקבל הדברים, וכלשונו: "אם זה האמת אמת הוא", ואכן לשונו של הכותב שצריך להעיד על דבריו בלשון כזה "ראיתי באמת" אכן נותנים לנו הרגשה שחשש שלא יאמינו לדבריו, אולם יש להסתפק אם עצם הרעיון לא היה ניחא ליה להגרנ"ש – ליישב הדברים באופן כזה שמדובר בגיליון שנשתרש לתוך דברי רש"י – או שהעדות שמעיד שראה "כתיבת ידו של רש"י" היה נראה בעיניו דבר רחוק. עכ"פ כל עוד ולא נדע מיהו הכותב קשה לדון כלל בדבר.

**

והנה, בעיני רבים אולי נראה דבר כזה - ליישב נוסח מוקשה ברעיון כזה, כדבר רחוק ומופרך, אשר על כן אמרתי להביא שני מקורות – מתוך רבים – שמצאנו לגדולי הדורות שכתבו כדבר הזה.

ראשונה נביא תשובה שנכתבה על ידי רב שרירא גאון (ד"א תרס"ו-ד"א תשס"ו), או על ידי בנו רב האי גאון (ד"א תרצ"ט-ד"א תשצ"ח), כפי הנראה לבני קירואן, ששאלו ממנו לבאר לו פירושה של תיבה אחת בגמ'. הגאון מזכיר השאלה: וש'אלת הא דאיתמר אמ'ר רבא כת' שור ושור פסולי המוקדשין שננחו. מהו כת' שור. הדברים מוסבים על גמ' במסכת בבא קמא, דף נג א-ב, שם איתמר בדין שור ושור פסולי המוקדשים שנגחו, ולפניו היה נוסח 'אמר רבא כת' שור ושור פסולי המוקדשים', מהו תיבת "כת'" שנראה כֿ'כתיב', הרי מה שייכותה כאן?

והשיב לו הגאון: זה שכתבתם כת' אינו בתלמוד כל עיקר, והא שמעתא הכין גרסינן לה איתמר שור ושור פסולי המוקדשין שנגחו אביי אמ' משלם חצי נזק רבינא אמ' משלם רביע נזק. ופירושו שור פסולי המוק' דעדאן (=דעדיין) לא פריק. ואנו לא גרסנן בשמועה זו אמ' רבא כאשר כתבתם. ואף רבנן דגרסי השתא אינן אומ'רים בה אמ' רבא. אלא שנמצא בנוסחי דגמ' דבי רב ישי שכתוב בהן אמ' רבא שור ושור פסולי וכול'. הגאון מביא שבנוסחאות הגמ' שלהם לא נזכר כלל "אמר רבא" אלא "איתמר" (וכן היא בגמרא בדפוסים שלנו), ויש נוסח בגמרא דבי רב ישי אשר שם כתוב "אמר רבא" במקום "איתמר" (וגירסה כזו הובאה שם גם ע"י הרמב"ן).

ועתה מבאר לנו הגאון מנין באה הגירסה שהיתה לפני השואל: וכן ניראו לנו הדברים, כי אדם כתב את התלמוד בלשון שלנו 'איתמר שור ושור פסולי המוקדשין שנגחו' כשאין בה 'אמ' רבא'. וכשמצא נוסחא דכתי'ב בה 'אמ' רבא' כאשר פירשנו למע'לה תלה על ראש השמועה 'אמ' רבא כתי'' - כלומ'ר מצאתי שכתוב 'אמ'ר רבא'. ובא הנוֹסח (=המעתיק) ומצא שם תלוי כך, וחשבו כשאר דברי התלמוד, ולא ידע כי זכרון הוא, ונסח (=והעתיק) את הדברים כולן בקולמוס אחד 'איתמר אמ' רבא כתי' שור' וכול'.
הגאון מפרט לנו בטוב טעם היאך קרה זאת, שבגיליון הוסיף אחד "אמר רבא כתי'" להורות שיש גירסה "אמר רבא" במקום "איתמר", ולאחר מכן בא המעתיק והעתיק את שניהם כאחד עם תיבת כת', וכך נגרם שבא לידי אותו שואל גמרא ובה נוסח כפול, ואף נוסף בה ההוראה 'כתיב'! ומסיים הגאון:

והרבה מצוי כן שתולין בקצה הנוסח (=בגיליון) או בין טורין (=בין השורות) תיליא דאדכרתא (=מילים לזכרון) או דפירושא או לשון אחר, ובא הנוסח וחושבו עיקר וכותבו כולו כאחד, ומטעה הוא, עד שיפול בידי חכם שהוא מצרף את הדבר ומוציא את כל מילה לטעמה[iv]. עד כאן לשון תשובת הגאון, והדברים מדברים בעד עצמם.

כך מצאנו גם ל'רבינו תם' בספר הישר[v], שכתב על גמ' במס' נדרים יט א: אבל תלמידים כתבו ברייתא דפירקא קמא דפסחים דמיתנייא הכי לאקשויי על הך שמעתא, וטעו סופרים וכתבוה בפנים[vi].
**
ראינו שליישב קושי בנוסח בדרך זו, מקובל הוא, מעתה נחזור לדברי רש"י. הנה כשנבדוק את דפוס הראשון של פירוש רש"י, שנדפס ב'ריג'ו די קלבריה' שבדרום איטליה, בשנת רל"ה, שם אכן הנוסח הוא: "על ידי שרעות בנות כנען...", ואין בו "שבשביל", דבר זה מתאים היטב להשערה הנזכרת שתיבה זו רק נוספה בגיליון כפירוש ל'על ידי', ולכן אינה כאן.


אולם באמת, אין נראה כלל לסמוך על מקור זה לומר שמקורי הוא, אלא יותר נראה הדבר כתיקון שנעשה על ידי מגיה, שבא לתקן כפל הלשון ולכן מחק תיבת 'שבשביל', שכן כבר בכתבי היד הקדומים והחשובים של פירוש רש"י נמצא כפל לשון זה, וביניהם כתב יד לייפציג[vii], כתב יד שנכתב על ידי חכם אחד בשם 'מכיר' במאה הי"ג (=1300-1200), שהעתיק את הפירוש מתוך פירוש רש"י כתיבת ידו של רבינו שמעיה תלמידו הגדול של רש"י [ראה צילום]; וכן בכתב יד מינכן 5, כתב יד שנכתב בשנת ד' אלפים תתקצ"ג (=1233).


וכן יעידו שאר דפוסים הקדומים, בהם הנוסח הוא כשלפנינו.
וראיה לכך, שכן מצינו גם כתב יד[viii] (מאוחר יחסית) בו נעשה תיקון הפוך, שכתוב בו רק 'שבשביל' בלא 'על ידי', דבר המעיד שסופר/מעתיק היה עלול לתקן בהעתקתו את כפל הלשון, בהבאת רק אחד מהם.



מעניין הוא להביא כאן מעוד כתב יד[ix], שנכתב כנראה בארצות המזרח בסביבות שנת ק', ונוספו עליו השלמות ותיקונים בכתב מאוחר אשכנזי, אשר הסופר כתב ברש"י רק "על ידי שהיו רעות בנות כנען...", והמגיה המאוחר, הוסיף "שבשביל", ולא בתור פירוש, אלא בתור הוספה, כאשר יוכיח ההוספה בתחילת שורה הבאה, ולא בסמוך ל'על ידי'.


**

אשר על כן, ולסיומא, נביא הפשט הפשוט בכוונת רש"י, אותו כתבו כמה וכמה מגדולי מפרשי רש"י, ונביא דבריו הקולעים והקצרים של המהר"ל ב'גור אריה':
כפל הלשון 'על ידי' 'שבשביל', מפני שמלת 'בשביל' - לומר: בשביל שרעות בנות כנען הלך עשו אל ישמעאל, ו'על ידי' - לומר: על ידי זה הפסיק הענין בפרשתו של יעקב.
וראה עוד ב'ביאורי מהרא"י' לבעל 'תרומת הדשן', שכתב שהיה אפשר לסרס הלשון, ולכתוב כל אחד בנפרד, אלא שאז היה רש"י צריך לומר "על ידי כך", ועכשיו הרוויח שאין צריך לתיבת "כך". וה'לבוש' ב'לבוש האורה' כתב כעין זה, אלא לדבריו הרוויח פחות מזה, שהיה צריך לכתוב "שהפסיק" ועתה הרוויח אות שי"ן וכתב רק "הפסיק". יעו"ש דבריהם.



[i] הספר יצא לאור בשם 'גליון רבינו ישראל מברונא', א"י תשס"א.
[ii] בדרך של טעות סופר, כהמהלך הקודם שם.
[iii] בעל 'מבוא שערים' על 'שערי דורא', זקנו של ה'מגלה עמוקות'.
[iv] תשובות הגאונים, הרכבי, ברלין תרמ"ז, סי' רעב; ב"מ לוין, אוצר הגאונים, ב"ק, ירושלים תש"ג, עמ' 37; רנ"ד רבינוביץ, תשובות ופירושי רב שרירא גאון, ב, סי' עה, ירושלים תשע"ב, עמ' תרל-תרלא.
[v] מהד' שלזינגר, עמ' 60, סי' עד.
[vi] לדוגמאות נוספות ראה י"ש שפיגל, 'לשונות פירוש והוספות מאוחרות בתלמוד הבבלי', תעודה, ג, ת"א תשמ"ג, עמ' 112-91.
[vii] על כת"י לייפציג, ראה א' גרוסמן, חכמי צרפת הראשונים, ירושלים תשס"א3, ע"פ המפתח, ובפרט עמ' 193-187.
[viii] כת"י ירושלים, NLI Yah. 228, כתיבה ביזנטית מאה הט"ו.
[ix] פרנקפורט, הספריה העירונית והאוניברסיטאית, Ms. hebr. qu. 19

No comments:

Print post

You might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...