Monday, February 22, 2010

R. Shmuel Ashkenazi: "Gaon" Equals 60?

                                                  "Gaon" Equals 60?                     

(Another chapter of R. Shmuel Ashkenazi's Latest Work)


Unfortunately, the amount of responses regarding assisting the publication of R. Ashkenazi's was underwhelming (a total of one contribution) so it is still uncertain when the seforim will actually be published. Until then - here is another chapter. For more information to contribute (any amount is extremly helpful) contact me at eliezerbrodt-at-gmail.com.

גאון בגימטריא ששים

א. גאון = 60

כתב ר' זכריה סימנר בספר זכירה, שהדפיס בשנת תסט בהמבורג (במהדורת ר' שלמה אבא שאול, ירושלים תשנט, סוף עמ' 277): מצאתי כתוב הטעם שקורין בשם גאון מי שבקי בכל ששים מסכתות, כמנין גאון.

ואנא שמואל זעירא לא ידענא היכן מצא כתוב כן. אך הדברים כבר נאמרו ע"י ר' מנחם בר' שלמה המאירי [ה'ט-עה]: מהם בתלמוד תלתא סדרי, ר"ל מועד נשים נזיקין, והוא היה נקרא אצלם חכם. ומהם בתלמוד ד סדרי, ר"ל בתוספת סדר קדשים, והוא היה נקרא אצלם רב. ומהם בתלמוד שתא סדרי, ר"ל בתוספת סדר זרעים וטהרות, ואז היה ראוי להקרא גאון. רמז לששים מסכתות שבששה סדרי, כמנין גאון. אלא שאף על פי כן לא היו קורין אותו כן אלא אם כן נסמך מפי גאון בהסכמת הישיבה (סדר הקבלה, הוצאת מכון אופק, ירושלים תשנה, עמ' 124-123).

וכן מצאנו אצל בן דורו, המקובל ר' יצחק דמן עכו, בספרו מאירת עינים, ראש פרשת חקת, שהוא מונה כל מסכתות הש"ס ומסכם: סך כל המסכתות סג. חשוב ג בבי אחת וסנהדרין ומכות אחת, נמצאו ששים, כמנין גאון. וכל מי שיודע כולם נקרא גאון.

אחריהם מצינו לר' דוד אבן-זמרא [רדב"ז; רלט-שלג]: בדרך כלל אומר לך, שאין דרכנו לקרא גאון אלא לאותם שהיו אחר רבנן סבוראי, קודם הריא"ף ז"ל. ושמעתי אומרים, שתנאי הגאון היה, שיהיה יודע שיתא סדרי על פה, גמרא ומשניות. אבל מה נעשה לדורות אחרונים, שכבר נהגו[1] (שו"ת הרדב"ז, ליוורנו תיב, סימן קז; במהדורת ר' אהרן וואלדן, ח"ד, סוף סימן אלף קעח).

שמועה זו ששמע רדב"ז שמע גם בן דורו ר' אליהו בחור [רכט-שט], שכתב בספרו תשבי, ערך גאון: קצת החכמים שהיו אחרי האמוראים נקראו גאונים, כגון רבי שרירא גאון, רבי סעדיה גאון[2]. ושמעתי, שנקראו כן, בעבור שהיו בקיאים בכל התלמוד, שהם ששים מסכתות. גאון בגימטריא ששים.

אחריהם מצאנו לר' דוד קונפורטי, בספרו קורא הדורות (פרק ה, ויניציאה תקו, דף ה ע"ב; פיעטרקוב תרנה, דף ה רע"ג): ומצאתי כתוב, שיש אומרים כי הגאונים נקרא כל אחד מהם בלשון גאון, על שם שהיה יודע ס מסכתות, כמנין תיבת גאון.

אחריו כותב ר' חיים יוסף דוד אזולאי [חיד"א; תפד-תקסו], בספרו ועד לחכמים (עי' להלן): גאון. אמרו קדמונינו, שבחרו בשם זה, שהוא גימטריא ששים, לרמוז, שהוא בקי בששים מסכתות.

ואחרון אחרון הוא ר' מנחם מנדל משקלוב [נפ' תקפז], הכותב בהקדמתו למסכת אבות עם פירוש הגר"א, שקלאוו תקסד: ושמעתי מפה קדוש של אדומ"ר גאון העולם רבינו הגדול והקדוש החסיד זלה"ה, טעם למה שקראו לכל ראשי הדור שאחר זמן התלמוד בשם גאון, ע"פ מ"ש במדרש שיר השירים [ראה להלן]: ששים המה מלכות, אלו ששים מסכתות של הלכות כו'. ע"ש. ובדורות הראשונים שאחר זמן חיבור התלמוד לא סמכוהו לאחד שינהיג כל דורו, עד שהיו סדורים לו כל הששים מסכתות בע"פ ... ולכן קראו לראש הדור שלהם בשם גאון, שעולה במספרו ששים, לרמז על ששים מסכתות הנ"ל. עכ"ל תלמיד הגר"א מפי רבו.

ולא שמע השומע שהגאון אמר זאת בשם התשבי, אלא שהוא הוסיף והביא מן המדרש אסמכתא למנין המסכתות. עי' עליות אליהו, שטטין תרכא, עמ' 86, הערה קיא.

והנה על דברי התשבי העיר ר' ישעיה ברלין פיק [תפה-תקנט], בהקדמת ספרו שאילת שלום על השאילתות (דיהרנפורט תקמו): מספר המסכתות ידוע שהם ששים ושלש, והסמ"ג נתן סימן ולבך יהי גס בהן. ואפילו לדעת הרמב"ם, בהקדמתו לסדר זרעים, דקחשיב תלתא בבי לחדא מסכתא - - -[3], עכ"פ הוו ששים ואחת מסכתות - - - [4]

וכן הוא כותב בהקדמת ספרו יש סדר למשנה (נדפס מתוך כ"י אוקספורד, בסוף הכרך הראשון של משניות, דפוס ראם בוילנה): דע. בסוף ספר הסמ"ג והבאור למהר"א שטיין, כתב בזה"ל: סימן לשית סדרי משנה זמ"ן נק"ט: זרעים. מועד. נשים. נזיקין. קדשים. טהרות. וחלקם לס"ג מסכתות. וסימנך כללא נקוט בידך: ולבך יהא גס בהן. והמסכתות חלק לתקכד פרקים. וסימנך על קדשך ותפארתך. עכ"ל. ועכ"ל הגרי"ב[5].

עשר שנים לאחר שספר שאילת שלום ראה אור, הדפיס חיד"א את ספרו ועד לחכמים, חלק א ליוורנו תקנו, ובראשו, סימן א[6], הוא מתרץ: ומה שהעיר [הגרי"ב] על מנין המסכתות, הנה ברעיא מהימנא והתקונים, כמה זמני[7] אמרו, שתין מסכתות. ונראה, דמעשרות ומעשר שני נחשבות לאחת. והכי מוכח ממה שכתב מז"ה ז"ל בחסד לאברהם, בדפוס ובכ"י, במטתו של שלמה, שהיו ששים דפין ובכל דף כתוב מסכתא. ובכ"י מפורש, שסדר זרעים הם עשרה מסכתות. ובהכי אתי שפיר.

מנין אחר מצאתי בפירוש מהרז"ו: ושמעתי, שגם שבת עירובין נחשבים גם כן למסכת אחת. ראה להלן, פרק ב.

מנין שונה הובא בחדושי הרש"ש מתוך ספר ערוגת הבושם: ויהיו הששה סדרים נחלקים לששים מסכתות, מלבד אבות אשר היא משלים ודרך ארץ. עי' להלן, פרק ב.

ועל כל אלה הנִחושים עולה המנין היצוק ביציקה איתנה והוא המחבר סנהדרין מכות למסכת אחת, כאשר הובא לעיל מספר מאירת עינים. כן במשניות, כ"י קופמן ובכ"י פרמה ובקטעי הגניזה בקמברידג'. לדוגמא, ראה: גנזי משנה של ר' אברהם יצחק כץ (ירושלים תשל, דף פז ע"ב), קטע ממסכת מכות, שנמצא בגניזה הקהירית והוא שמור באוסף אנטונין בלנינגרד, ובראש פ"ג רשום: פרק יד [של סנהדרין]!

וכן העיד ר' שלמה עדני [שכב-שצב?], בפירושו מלאכת שלמה, סוף מכות: כתב הר"ר יהוסף [אשכנזי] ז"ל: וברוב הספרים כתוב בסוף זו המסכתא: נגמרה סנהדרין פרק יד!

וכן כותב בן דורו, ר' אברהם אזולאי [של?-תד], בספרו אהבה בתענוגים על משנת נזיקין, בפתיחה למסכת מכות (ירושלים תשמו, ראש דף קנו): בספר א'[חד] כ"י קדמון מצאתי כתוב. פרק י"ב, כיצד העדים נעשים זוממין. וקאי אמנין פרקי מסכת סנהדרין. וכתב פרק י"ג במקום פרק ב. וכן על זה [ה]דרך בכל הפרקים[8]. ובסוף זו המסכתא כתוב נגמרה מסכת סנהדרין י"ד פרקים. משמע דמכות שייכא עם סנהדרין. וכן כתב הרמב"ם ז"ל. מסכת מכות היא נקשרת בנוסח א'[9] עם סנהדרין, ובכללה היא מנויה - - -

וזה לשון ר' שלמה עדני, בספרו מלאכת שלמה, למסכת מכות א א: וכתב הר"ר יהוסף [אשכנזי] ז"ל: בכל הספרים גרסינן מכות אחר סנהדרין, ובס"א [ובספרים אחרים]: פ'[רק] שנים עשר וקאי אסנהדרין. ע"ש.

והוסיף לכתוב בסוף המסכת: כתב הר"ר יהוסף ז"ל: ברוב הספרים כתוב בסוף זו המסכתא נגמרה סנהדרין פרק יד. משמע, שמסכת מכות שייכא גם היא לסנהדרין. כמו הבבות. עכ"ל. כלומר: כמו ששלוש הבבות מסכת אחת הן, כן סנהדרין ומכות!

גם בראש פרק ב: ס"א פרק יג. וקאי אסנהדרין.

ובראש פרק ג: ס"א פרק ארבעה עשר. וקאי אסנהדרין.

וכן במתניתא דבי מערבא סנהדרין ומכות חדא מסכתא ובה ארבעה עשר פרקים! וזה מוכח מגוף דברי הירושלמי בפרק (א) [יב], סוף הלכה יד: תנינן הכא מה דלא תנינן בכל סנהדרין!

אף בקטע ירושלמי מבין כתבי הגניזה בבודאפשט, שפרסם שלמה וידר בתרביץ, יז (תשו), עמ' 129 ואילך, פרק כיצד העדים (פ"א של מכות) הוא פרק יב של סנהדרין!

עי' גם: גנזי שכטר, ב, עמ' 395, ומבוא לנוסח המשנה, לרי"נ אפשטיין, עמ' 983.

וכחמש מאות שנה קודם ר' שלמה עדני כבר כתב הרמב"ם, בהקדמה לפירוש המשנה, ד"ה והחלק הששי: אבל מסכת מכות היא נקשרת בנוסחאות עם מסכת סנהדרין ובכללה היא מנויה! עכ"ל. ברם הרמב"ם עצמו סבור, כי מסכת מכות "היא מסכת בפני עצמה, ונסמכה לסנהדרין".

גם הר"ן (חידושי סנהדרין, דף מד ע"ב) לומד מדברי הגמרא בריש מכות, שסנהדרין ומכות "הכל מסכתא אחת"!

 

ב. מנין המסכתות

אנחנו אמנם מונים ששים ושלוש מסכתות, אבל למנין הקדמונים אינן אלא ששים.

וכן דרש ר' יצחק: ששים המה מלכות [שה"ש ו ח], אלו ששים מסכתיות של הלכות (שהש"ר, ו ט ב). והכוונה לשלול מסכת אבות, שאינה מדברת מהלכות [- - -]. וזה לשון [ר' שמואל ארקיוולטי, בספרו] ערוג(ו)ת הבשם [ויניציאה שסב], בפ"ט: ויהיה הש"ס נחלקים לששים מסכתות, מלבד אבות אשר היא משלים ודרך ארץ (חדושי הרש"ש לבמדבר רבה, פרשה יג, הערה כג).

ובפירוש מהרז"ו (כאן): הכוונה על ששים מסכתות של ששה סדרי משנה: זרעים יב [צ"ל: יא], מועד יב, נשים ז, נזיקין יוד, קדשים יוד [צ"ל: יא], טהרות יב - הרי ששים ושלש(ה) מסכתות. מסכתות ב"ק ב"מ וב"ב נחשבים למסכת אחת. ושמעתי, שגם שבת עירובין נחשבים גם כן למסכת אחת. הרי סמך מסכתות בש"ס[10].

וכן דרשו בתנחומא (קרח, יב), ומשם בבמדבר רבה (יח כא): ששים המה מלכות. ששים מסכתות.

כן מצאנו מנין ששים מסכתות ברעיא מהימנא (פינחס, רטז סע"א): לקבל ששים מסכתות. ובתקוני הזוהר (תקונא תליסר, דף כט רע"ב): לקבל שתין מסכתות; (תקונא חד ועשרין, מד ע"א): אורייתא דבע"פ דאיהי סלע - על ס, דאינון שתין מסכתות. ובתקונים נוספים (תקונא שתיתאה, עמ' 288): ששים המה מלכות, דאינון שיתין סדרי משנה וסלקין לשית מאה ולששים רבוא. והגיה הגר"א: שתין מסכתות; (תקונא עשיראה, עמ' 294): שתין הלכות, דאינון ששים המה מלכות. ובתקוני זוהר חדש (קח ע"א = השמטות לזוהר, ח"א, רנג ע"א): שתין מסכתות ושית סדרי משנה.

אמנם לדברי רב הונא בבא קמא ובבא מציעא דינם כתרי מסכתי[11] אך הקדמונים קבלו דעתו של רב יוסף האומר: כולה נזיקין חדא מסכתא היא[12]. ופירש רש"י[13]: נזיקין כולהו. תלתא בבי. עכ"ל. וכן מפורש באגרת רב שרירא גאון (מהדורת הימאן, לונדון תרעא, עמ' 36): ורב יוסף ... אומר בבבי דנזיקין, דכולהו חדא מסכתא נינהו.

וכן צוין בכ"י קמברידג' ובכ"י קופמן, בתחילת בבא קמא: מס' נזיקין. ובסוף בבא בתרא: חסלת נזיקים. פרקים ל.

וכבר אמרו חז"ל: נזיקין ל פרקים, כלים ל פרקים (ויקרא רבה, יט ב. עי' שם בחדושי הרד"ל, הערה ה). ואנא לא ידענא מאי שנא מסכת נזיקין ממסכת כלים? אמנם בתוספתא מחולקת מסכת כלים לשלוש בבות, בדומה למסכת נזיקין!

 

 



[1] כלומר, שכבר נהגו לכתוב תואר הגאון גם על מי שאינו בקי בש"ס...

[2] הפך את סדרם הכרונולוגי. רב שרירא גאון נפ' בשנת ד'תשסו, ורב סעדיה גאון - בשנת ד'תשב!

[3] אגב אעיר, כי בעקבות הרמב"ם הלך בעל ספר הפליאה והוא מונה כל מסכתות הש"ס: זרעים ... יא מסכתות. מועד ... משקין והוא מועד קטן ... יב מסכתות. נשים ... גיטין, סוטה ... ז מסכתות. נזיקין בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא מסכת אחת ... ח מסכתות. קדשים ... יא מסכתות. טהרות ... פרה אדומה ... מכשירין, ידים, זבים, טבול יום, עוקצים, יב מסכתות. והנה הם סא מסכתות ותקכג פרקים (ספר הפליאה, פשמישל תרמד, דף כה ע"ב).

[4] מספר המסכתות והסימן ולבך יהי גס בהן לא נדפס בסוף סמ"ג, לר' משה מקוצי, אלא בסוף ביאורי רי"א שטיין לסמ"ג (ויניציאה שז, דף שיד ע"א): ויען כי בספר הנכבד הזה ובמורה מקום שנתוסף בו, לרוב פעמים, לא הוזכרו בו כי אם שמות הפרקים לבד, ובאולי יש בתלמידים אחד מני אלף שלא ידע מקום תחנות איזו פרק באיזה מסכתא הוא, אמרנו להדפיס בסוף הספר מספר צבא כל המסכתות ולקרא בשם כל פרקיהם, למען יהיה הספר הזה שלם בכל תועלתיו / והיו בו אותות אותתיו / וכל דורשיו לא יחסרו מכל טובותיו. ותפסנו בהם הדרך איש איש על דגלו באותות אשר סידר ומסר לנו ראש החכמים וסוף התנאים רבינו הקדוש ע"ה, בהעלותו על ספר ענן הכבוד ספיר ספירי / אמרי משנה בשית סדרי, זכר לדבר והיה אמונת, עת"ך, חוס"ן, ישועו"ת, חכמ"ה, ודע"ת, והם זרעים, ומועד, נשים, נזיקים, קדשים, וטהרות, וסימניך זמ"ן נק"ט. וחלקם לסג מסכתות. וסימניך. כללא נקוט בידך ולבך יהא ג"ס בהן. והמסכתות חלק לתקכד פרקים, וסימניך ע"ל קדש"ך ותפארתך. עכ"ל.

בדפוס-צלום של ביאורי רי"א שטיין, שנדפס בשנת תשכא בירושלים, השאירו המדפיסים הרשלנים את הכותרת בראש הדף [המסומן: סד!]: רמזי פרקי שיתא סדרי משנה, ואִלו את הרמזים עצמם השמיטו!

[5] כאן הוא דייק בהעתקתו וביחוס הדברים למי שאמרם! עי' הערה קודמת.

[6] =שם הגדולים, מהדורת בן-יעקב, מערכת גדולים, אות א, סוף סימן קמה.

[7] ראה להלן, פרק ב.

[8] דבריו בכל הפרקים (שבלשון רבים) מתייחס לפרק אחד בלבד, לפרק ג!

[9] צ"ל: בנוסחא'. כלומר: בנוסחאות.

[10] ור' ברוך אפשטין [תרכ-תשא], בתורה תמימה, הערה יג, העתיק דברי מהרז"ו מבלי להזכירו, וכדרכו בקודש!

[11] ראה: בבא קמא קב סע"א; עבודה זרה ז ע"א.

[12] שם ושם.

[13] במסכת עבודה זרה שם.


 


No comments:

Print post

You might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...