Sunday, September 28, 2008

Post on my sefer

Announcing The Publication of Eliezer Brodt's Bein Kesah L'Asur

by Eliezer Brodt

 

This post is not a review of a sefer as one can not review ones own sefer. Rather it is a simple announcement and book description. Last year I posted a chapter from my sefer about the minhaghim of Rosh Hasnaha. I was hoping to complete that work this year but as the material grew I realized that would not be possible. Around Pesach time I decided that I would take some of the parts about aseret yemei teshuvah and print it as its own pamphlet. The pamphlet grew into its own 286 page sefer. The name of the sefer is Bein Kesah L'asur. The central topics of the sefer revolve around the chumras (stringency) that people practice during aseret yemei teshuvah.

The sefer begins with a chapter to explain why we observe these chumras even though right afterwards we revert back to our old ways. This follows with a chapter about the special power of Teffilah during this period. In the next chapter I trace at length the source of the minhag to take on chumros during this period starting with the Yerushalmi and up until recent literature showing how this minhag developed over time. Throughout I discuss many topics that were inter related to this Yerushalmi such as baking challos for shabbos that it should be specifically Pas yisroel, the minhag of people of Tzefas to eat chulin B'taharah, going to the Mikvah erev Yom Tov especially Rosh Hashana and Yom Kippur, and if there was Efar Parah Adumah after the destruction of the Bes Hamikdash. Besides this I deal with other topics such as the time period one has to observe these chumros. After which I have a few chapters disusing at length the actual chumras that people did, such as washing hands before eating vegetables, giving tzedakah in asret yemei teshuvah, checking ones tzizits before putting it on, sleeping during the day and on shabbos. There are some interesting appendixes in these chapters such as where the source for sleeping on Shabbos is considered oneg shabbos, wearing teffilin the whole day or at least during mincha. The last two chapters are about chumras in general (the pros and cons), and about the famous Asrah Mili Dechasdusad'Rav (the 10 pious practices of Rav) – in particular "Rav Lo soch Sicha Bitalha Miyomov" (Rav never spoke unnecessary words his whole life). I conclude the sefer with a chapter about the sefer Simachat Ha-nefesh which I used many times through out this work. I included an index of some 40 entries of some obscure seforim and topics that I discuss in the footnotes.

 

The sefer is available in Girsa, Otzar haseforim, next to the Mir and Shankies. It is en-route (arriving right after Rosh ha-Shana) to Biegeleisen and Judaica plaza. For all information about this sefer including donations for this one or the upcoming volume contact me at eliezerbrodt-at-gmail.com

 

What follows is a sample chapter based on one of the most famous things everyone learns about in school about asret yemei teshuvah that if you do teshuvah each day of the week has power to fix all of those days of that year.

 

החומרות בעשרת ימי תשובה ככפרה על ימות השנה

א. אלולא דמסתפינא הייתי אומר, שהסיבה שישראל קדושים לאחוז בחומרות יתירות בעשרת ימי תשובה היא משום היסוד המפורסם על שמו של האריז"ל:

אמר לי הרב משה גאלאנטי, ששמע ממורי ז"ל: שאם האדם יתענה בשבעת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים ויעשה בהם תשובה גמורה, כל יום מהם מכפר על כל העונות שחטא כל ימיו, ביום שכיוצא בו... ואם התענה ועשה תשובה בכל שבעת הימים ההם, יתכפרו לו כל עונותיו שעשה כל ימיו[1].

ומשום כך נהגו בחומרות יתירות בימים אלו, כדי שיעלה להם שעשאום בכל ימות השנה. ואכן ראיתי שהדברים נתבארו בכתבי ר' דוד מנובורודוק (רוסיה הלבנה, תקכה-תקצג), בעל 'גליא מסכת': ועוד ראיתי, שענין הזה שאמרו דורשי רשומות, דכל יום מימי עשרת ימי תשובה עומד ומעותד שיהיה ניתקן בו כל מה אשר עיות, חס וחלילה, בכל יומו מימות השנה. ויש לזה סמיכות בירושלמי... דרבי חייא רבה מפקיד לרב: אי אתה יכול למיכל כולה שתא חולין בטהרה - אכול, ואם לאו - תהא אכיל שבעה יומין מן שתא. וכתב ראבי"ה: קבלתי, שאלו שבעה ימים בין ראש-השנה ליום כיפור... אם כן נראה, שבחר שבעה ימים מעשרת ימי תשובה כדי שכל יום ויום, הן יום ראשון או יום שני וכן כולם, יתקן כנגדו מכל ימות השנה[2].

 

ב. רעיון זה שר' דוד מנובורודוק הביאו בשם "דורשי רשומות" הוא באמת מתורת האריז"ל, וכאמור. ונוסיף בכך דברים. ר' רפאל עמנואל חי ריקי (תמז-תקג), מגדולי מקובלי איטליה שגם שהה בצפת ובירושלים מספר שנים, כותב בשנת תפב בספרו משנת חסידים: "ובעשרת ימי תשובה... המתענה בהם ועושה תשובה גמורה, מוחלין לו בכל יום מימי השבוע שבעשרת ימי תשובה מה שחטא ביום ההוא לעולם"[3]. כמו חיבורים אחרים, גם משנת חסידים הינו סיכום מתורתו של האר"י כפי שקיבלו המחבר מתלמידי תלמידיו בארץ-ישראל ובאיטליה, ולפיכך אנו מוצאים את הרעיון המדובר גם בכתבים אחרים שאספו לקרבם מתורת האר"י. ר' מאיר פופרש כותב: "מי שיחזור בתשובה גמורה ויתענה בשבעת ימי התשובה, נמחלו לו כל עונותיו. דהיינו, אם חל ביום ראשון משבעת ימי התשובה ביום א דשבת - מתכפרים לו כל עונותיו שחטא ביום א דשבת... וכן כולם. זה וודאי בלי ספק"[4]. הדברים הובאו גם במקורות מאוחרים יותר, ולא תמיד בשמו של האריז"ל. כך כותב הגר"א (ליטא, תפ-תקנח) בלשונו התמציתית: "...ולכן המעשים הנאותים הנפעלים בימים אלו [=בעשרת ימי תשובה], חשובים ככל השנה"[5]. אחריו כותב תלמיד-תלמידו, ר' יצחק אייזיק חבר (ליטא, תקמט-תריג): "לכן בימים המקודשים האלו... מחויב כל איש... לטהר עצמו מכל חטא ואשמה על-ידי תשובה גמורה... בימים אלו [ש]הם כלל כל ימות השנה, וכמו שכתב האריז"ל, שבשבעת הימים - כל יום ויום נתקן בו מה שפגם באותו יום מכל ימות השנה..."[6]. גם באחד מספריו של ר' יוסף תאומים (פולין ואשכנז, תפז-תקנב), בעל 'פרי מגדים', נאמר: "כי יקר הזמן מאד מאד, על כן ימהר יחיש מעשיו לתקן את כל אשר עיות בכל השנה. כי בעשרת ימי תשובה, בכל יום יתקן מה שפגם בכל השנה באותו יום"[7].וכך אצל עוד רבים מרבותינו האחרונים[8].

 

 

ג. אמנם ראוי לציין שהיסוד המובא על-שם האריז"ל מצוי, ברמיזה, באחד מספרי בן-דורו המבוגר, ר' משה קורדובירו (הרמ"ק; שאלוניקי-צפת, רפב-של)! וזה לשונו: עשרת ימי תשובה... ועשרה ימים אלו הם עשרה ימים שבהם עשר ספירות ודאי. ואולם מלת 'תשובה' נודע פירושה: תשובת הדברים אל שרשם... וכפי פעולת האדם בימים ההם כן יפגום בימים או ישלימם במעשיו הטובים... [ו]נתן הקב"ה לישראל עשרה ימים אלו, שהם של תשובה, שמתגלה המקור, שהיא הבינה, על הימים - שהם העניפים, להמשיך להם שפע רב, ולתקן על ידי התשובה כל פגם שפגם בימים הנזכרים שחלפו[9].

אך הפלא הוא, שהמקור הראשון המזכיר ענין זה בשם האריז"ל הוא ר' משה גלנטי[10], שרבותיו המובהקים היו: ר' יוסף קארו (בתורת הנגלה) והרמ"ק (בתורת הנסתר)![11].

על פרט נוסף ראוי להתעכב מעט. במובאות הראשונות שמשם האריז"ל הודגש, ששבעת ימים אלו מתקנים את כל ימות השנה רק "אם האדם יתענה" בהם "ויעשה בהם תשובה גמורה"[12]. ואילו מתורתו של הרמ"ק אנו שומעים ש"ישלימם במעשיו הטובים" בלבד, וניתן להבינם כמחייבים רק את התשובה ולא גם את התענית. ולמרות כל זאת, רוב המקורות המאוחרים המביאים יסוד זה בשם האריז"ל[13], ואף-על-פי-כן אינם מציינים שיש להתענות, אלא רק מחייבים את התשובה!

 

ד. היה שמצא את שורש יסודו של האר"י בתורת הנגלה, וזולתו מצאה בתורת הנסתר. הראשון הוא ר' יחזקאל לנדא (פראג, תעד-תקנג), בעל 'שו"ת נודע ביהודה', המוצא לכך סמך מהמסופר בתלמוד בבלי (חגיגה ה סע"ב):

רב אידי, אבוה דרבי יעקב בר אידי, הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב. והוו קרו ליה רבנן: 'בר בי רב דחד יומא'. חלש דעתיה... נפק רבי יוחנן לבי מדרשא ודרש: "ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון" (ישעיה נח ב), וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו? אלא לומר לך: כל העוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה - מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה...

מסיק מכך ר' יחזקאל לנדא: "הרי מפורש בגמרא, שיום אחד יוכל לתקן כל השנה. ואם כן יפה כתב האר"י, שיוכל לתקן בימים הקדושים הללו מעשה כל ימות השנה"[14].

מאידך, ר' רפאל כ"ץ (המבורג, תפג-תקסד) מוצא סמך לדברי האריז"ל בנאמר בספר הזוהר[15]:

בכל יומא ויומא כרוזא נפיק וקרי ולית מאן דישגח. דתניא: אינון יומין דבר-נש כד אתברי בההוא יומא דנפק לעלמא, כלהו קיימין בקיומייהו ואזלין וטאסין בעלמא נחתין ואזהרן לבר-נש כל יומא ויומא בלחודוי. וכד ההוא יומא אתי ואזהר ליה ובר נש עביד בההוא יומא חובא קמי מאריה, ההוא יומא סליק בכסופא ואסהיד סהדותא וקאים בלחודוי לבר. ותאנא בתר דקאים בלחודוי, יתיב עד דבר-נש עביד מניה תשובה. זכה - תב ההוא יומא לאתריה; לא זכה - ההוא יומא נחית ואשתתף בההוא רוחא דלבר ותב לביתיה ואתתקן בדיוקניה דההוא בר-נש ממש... בין כך ובין כך, אתפקדן אינון יומין וחסרים ולא עאלין במניינא דאינון דאשתארו. ווי לההוא בר-נש דגרע יומוי קמי מלכא קדישא ולא שביק לעילא יומין לאתעטרא בהו בההוא עלמא - - -

מסיים ר' רפאל הכהן ואומר: "והנה, כתבו בעלי מוסר, שסגולת הימים האלו [=עשרת ימי תשובה], שאם שב לפניו ברוך הוא, מוחלין לו כל מה שחטא באותו יום בשבוע כל ימות השנה. נמצא על ידי מה ששב בימים הקדושים האלו, גורם שחוזרים הימים שחטא בהן במנין הימים, כמבואר בזוהר. ועל ידי זה נכון הוא לקרוא לאותן הימים 'ימי תשובה', כי על ידי ימים האלו משיבין לו הימים שנאבדו ממנו בחטאתו בהן"[16].

 

ה. יסודו של האריז"ל, ששבעת הימים מעשרת ימי תשובה מתקנים את היום השבועי שכנגדו, שימשו שורש ועיקר גדול; ממנו נוספו כמה הנהגות טובות ואף נתבארו על-ידו כמה מהִלכות ימים אלו.

1. ביטול השינה ב'שבת תשובה'. המחבר האנונימי של ספר חמדת ימים הבין מיסוד זה, שבשבת החל בעשרת ימי תשובה ('שבת תשובה') אין לקיים בו את מצוות 'שינה בשבת תענוג':

בשם הרב ז"ל, כי כל יום מעשרת ימי תשובה, מה שיעשה האדם בתשובה בהם - מתכפר מה שפגם באותו יום כל ימות השנה. וכן על זה הדרך בכל עשרת הימים. והאיש השלם עם השם, צריך לתת אל לבו אם פגם באיזו משבתות השנה בשיחת חולין ודברים בטלים או כעס... צריך... בשבת זו לתקן את אשר עוותו, להיות תמיד ... ולמעט בדיבורו. ואף שאמרו דורשי רשומות: שינה בשבת תענוג. לאו משנת חסידים היא לשבת זו, שבת תשובה, כי לא אמרו זה רק לשאר שבתות... כי גדול הוא לפני אבינו שבשמים לתקן בו כל שבתות השנה[17].

הדברים האחרונים יומתקו בצירוף דברי ר' צבי הירש הורוויץ (פפד"מ, תקו-תקעז) על חובת האדם לפשפש במעשיו בשבת תשובה דווקא: "וידוע מה שכתבו בספרי מוסר, שבכל יום ויום מימי השבוע יראה לפשפש במעשיו של כל השנה מה שפגם באותו יום. אשר לדעתי, נכון מה שמכנים העולם בפרטות יום השבת יותר משאר הימים לקרותו בשם 'שבת תשובה', מפני שבשבת מחויבים לפשפש במעשיו ולתקן מה שפגם בחילול שבתות של כל השנה, ואין לך שום עבירה שבעולם שיהא נכלל בה הרבה עבירות כמו ענין שבת, שיש בה ל"ט אבות מלאכות, ולכל אחד כמה תולדות וכמה איסורי דרבנן..."[18].

2. היתר התענית ביו"ט שני וב'שבת שובה'. באמצעות יסוד זה יש המיישב את תמיהת הרא"ש על היתר התענית ביום שני דראש-השנה וב'שבת שובה'. רב נטרונאי גאון סובר, שביום-טוב ראשון דראש-השנה אסור להתענות, כי הוא מדאורייתא, אבל ביום-טוב שני של ראש-השנה וכן בשבת שלאחריו - מותר, "משום דעשרה ימים אינון משונין מכל ימות השנה, לפיכך נהגו רבותינו לישב בהן בתענית בין בחול בין בשבת"[19]. הגיב על כך הרא"ש: "ודבריו תמוהין, שאסר להתענות ביום-טוב ראשון של ראש-השנה והתיר להתענות בשבת!"[20].

אמנם אחרי שנודע לנו מיסודו של האריז"ל לא רואה ר' יחזקאל לנדא (פראג, תעד-תקנג), בעל 'שו"ת נודע ביהודה', כל קושי בשיטת רב נטרונאי גאון:

כתבו בשם האר"י ז"ל, דבכל יום בין ראש-השנה ליום-כיפורים צריך האדם לתקן אותו היום של כל השנה. דהיינו, ביום ראשון צריך לשוב אל ה' על כל מה שחטא תמיד ביום הראשון, וכן ביום השני... ואם לא עשה כן ועבר יום אחד משבעת ימים אלו, הרי זה מתחייב בנפשו, והוא מעות לא יכול לתקן עוד. אמור מעתה, יום ראשון של ראש-השנה יהיה אותו גם אחר ראש-השנה, [אם כן] למה לו להתענות ולחלל את יום-טוב דאורייתא חינם? דרך משל, אם חל ראש-השנה ביום השני, יהיה יום השני אחר בין ראש-השנה ליום-כיפורים... אם כן, יום ראשון [שהוא] דאורייתא, אין צריך להתענות חינם. אבל שבת שבתוך הימים, שבין ראש-השנה ליום-כיפורים, דאי אפשר לתקן עוד, התיר להתענות - להציל ממות נפשו. וזה אשר דקדק רב נטרונאי [לומר]: 'דעשרת ימים אינון משונין מכל ימות השנה'. רצונו לומר, בהם צריכין אנו לתקן כל הימים מימות השנה, ולפיכך נהגו רבותינו לישב בהן בתעניות בין בחול ובין בשבת"[21].

3. ריבוי צדקה בעשרת ימי תשובה. את המנהג שהביא הרמב"ם: "נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה... מראש-השנה ועד יום-הכפורים יתר מכל השנה"[22], ביאר ר' נסים אברהם אשכנזי על-פי יסודו של האריז"ל:

דכוונת הזקנים הללו לקבל מכל איש ואיש שהיה נותן להם מפרי צדקתם [רק] בין ראש-השנה ליום-הכפורים[23], דבאלו הימים היה התועלת וזכות גדול מאוד, מה-שאין-כן בשאר הימים... והיינו טעמא דצריך להרבות בצדקה בימים ההם יותר מכל השנה הוא משום, דהשב בעשרת ימי תשובה - כל יום מכפר על כל הימים שכמותו. כלומר, עשה תשובה ביום ראשון דשבוע של עשרת ימי תשובה - מכפרת על כל יום ראשון שבשבוע שכל ימי חייו... ולכן, כדי לזכותם בזכות גדול, היו מקבלים הזקנים הללו מבין ריש שתא... משום דגדולה תשובה של אלו הימים שכל יום ויום מכפר... מה-שאין-כן שאר הימים, דאין-הכי-נמי דזכות הוא להם, מכל מקום אינו כל-כך זכות ותועלת לאדם כעשרת הימים האלו שבין ראש-השנה ליום-הכיפורים[24].

4. ריבוי דרשות בעשרת ימי תשובה. על-פי יסוד זה מסביר ר' שלמה קלוגר, מדוע נהגו ישראל קדושים להרבות בדרשות בימים אלו. שבנוסף לטעם הפשוט - לעורר את לב השומעים לאביהם שבשמים, הוא רואה בכך גם תיקון פגמי הדרשות של כל ימות השנה:

והנה יש לומר תועלת הדרוש בימים הללו. כיון שימים הללו כל אחד מתקן יומו של כל השנה, דתקנו ימים כנגד ימים. ולכך... אולי הוי חטא בידינו בדרשות של כל השנה, הן המגיד הן השומע, ויתוקן בדרשה זו, לתקן דרשות כל השנה[25].

5. מעלת התשובה בימים אלו. ר' שמואל גינצלר (הונגריה, תקצה-תרעא) מבאר מדוע האדם השב מחטאיו בעשרת ימי תשובה, תשובתו "מתקבלת היא מיד"[26]. כי קיימא לן, שהשב על חטאו באותו היום שחטא - תשובתו מקבלת מיד ואינו צריך לארבעת חילוקי הכפרה[27]. אם כן, "הוא הדין אם אפילו לא עשה התשובה ביומא ממש, רק בעשרת ימי תשובה שב, [כי משום] שכל יום ויום מעשרת ימי תשובה הרי הוא מתקן בתשובתו היום ההוא של כל השנה, [לפיכך] התשובה ההיא שעשה בעשרת ימי תשובה - הרי הוא גם כן כאילו עשה תשובה באותו יום ממש שחטא בו, שאז אין צריך לארבעה חלוקי כפרה". ומשום כך השב בעשרת ימי תשובה - תשובתו מתקבלת מיד, שאינו צריך לארבעת חילוקי כפרה[28].

6. האכילה בערב יום-הכיפורים ב'מורא שמים'. בספרו עבודת הקודש כותב החיד"א: "בערב יום הכיפורים, גם [כ]שיאכל ממצותו - מורא שמים יהיה חופף עליו"[29]. וביאר דבריו ר' יהושע קפלן מוולאז'ין:

פירוש, שיאכל על טהרת הקודש בכוונה שיוכל מזה לעבוד ה' יתברך... ואם זה בשאר ימות השנה, כל-שכן בערב יום-כיפורים שהוא יום אחד מעשרה ימי התשובה, וידוע מה דאיתא בשם האר"י ז"ל, שבכל יום ויום מעשרת ימי תשובה מתקן בכל מה שחטא בכל השנה ביום ההוא לעולם, אם כן במה שאוכל בכוונה הנ"ל, מתקן בזה האכילה במה שפגם בכל השנה באותו היום ובאיזה אכילה שלא כהוגן, ובפרט באיזה דבר איסור, חס וחלילה, על כן מה מאד ראוי להתאמץ בזה בכל יום של עשרת ימי תשובה[30].

כיוצא בזה כותב גם ר' שלמה קלוגר: "כיון שימים הללו כל אחד מתקן יומו של כל השנה, דתקנו ימים כנגד ימים. ולכך הוי מצות אכילה בערב יום כיפור, לתקן אכילת כל השנה..."[31].

 

ו. שמענו עד עתה על יסודו של האריז"ל, שכבר רמזו הרמ"ק ושורש לו בתלמוד בבלי ובספר הזוהר, שכל יום משבעת הימים שבעשרת ימי תשובה מתקנים את היום השבועי שכנגדם. אולם כדרכה של תורה, גם יסוד זה זכה לפיתוח והרחבה. ר' ישעיה הורוויץ, בעל 'שני לוחות הברית' (שבמקום אחר מביא לשיטת הרמ"ק![32]), כותב, שכל יום מחודש אלול מכפר על פגמי השנה החולפת! וזה לשונו: "אלול, חודש זה מוכן לתשובה. ומסתברא, מאחר שהוא החודש האחרון מהשנה לעשות בו תשובה, על כל מה שפגם בכל השנה"[33].

 

 

 

 


[1]שער הכוונות, דרושי ראש השנה, הקדמה.

[2] ר' דוד מנובורודוק, גליא מסכת, ב, חלק הדרשות, ד"צ: ירושלים תשכט, דף יט ע"ד ואילך.

בהמשך הוא מבאר, שלדבריו מובן מדוע רב חייא הזהיר רק על שבעה ימים מתוך עשרת ימי תשובה ולא על עשרה ימים: "ובזה ניחא דנקט ירושלמי 'שבעה יומי', וקשה, דהא עשרת ימי תשובה - עשרה יומי אינון, אלא על-כרחך דלא צריכי אלא להיות שמור יום כנגד יומו של כל השנה".

 

[3] ר' רפאל עמנואל חי ריקי, משנת חסידים, ח"ג, מסכת ימי תשובה, אות ג, ד"צ: ירושלים תשמב, דף קמב ע"ב.

קביעת שנת תפב כתאריך כתיבת החיבור, הוא לנאמר בשער המהדורה הראשונה (משנת חסידים, אמשטרדם תפז): "...שחברתי אני... עמנואל חי בלא"א אברהם ריקי תנצב"ה בעיר ליוורנו בשנת ד"ל לימי שני חיי, הוא שנת ה'כ'ו'נ'ו'ת' ליצירה". חישוב הגימטריא מעלה שכוונתו לשנת תפב.

 

[4] אור צדיקים, ענין עשרת ימי תשובה, סי' לו, סעיף א, תל-אביב תשכ, עמ' לז.

[5] הגר"א, אדרת אליהו, בראשית א יד.

[6] ר' יצחק אייזיק חבר, שיח יצחק, דרוש תוכחת מוסר, אות כו, ירושלים תשס, עמ' נה טו"ב. למקור זה הפנני ידידי הרב פרופ' י"ש שפיגל, ויישר כוחו.

[7] ספר המגיד, ג, לונדון תשנ, עמ' קיט.

[8] אציין ככל אשר מצאתי: ר' יהונתן אייבשיץ, יערות דבש, ח"א, דרוש א, דף ה ע"א; שם, דרוש ה, דף מה ע"א; ר' ידידיה טיאה ווייל, לבושי בדים, ירושלים תשמח, עמ' קפה; ר' דוד זכות ממודינא, זכר דוד, מאמר שלישי, פרק סח, ירושלים תשסא, עמ' תצא-תצב; ר' יהודה עלי, קמח סלת, הלכות עשרת ימי תשובה, סעיף ה, ירושלים תשסה, עמ' תד; ר' אורי מסטרילסק, פתורא דאבא (מנהגי האריז"ל), ירושלים תרסה, דף מא ע"ב; ר' אלכסנדר זיסקינד מהורודנא, יסוד ושורש העבודה, שער האיתון (אחד עשר), פרק חמישי, ירושלים תשכה, עמ' שי; ר' דוב בער קאראסיק, פתחי עולם ומטעמי השלחן, סי' תרג, סעיף א; ר' אברהם שלום חמוי (ארם-צובה, נפטר תרס), מחזור בית דין, ירושלים תשמו, דף קעג ע"ב, סעיף א; ר' יוסף כנאפו, זך ונקי, פרק יט, ירושלים תשסה, עמ' קנט ואילך; ר' משולם פינקלשטיין, אלף המגן, סי' תרג, ס"ק ו; רי"ח סופר, כף החיים, או"ח, סי' תקסב, ס"ק יד; ר' ישראל מאיר הכהן, משנה ברורה, סי' תרג, ס"ק ב; נ' סטפנסקי, ועלהו לא יבול, א, ירושלים תשסה, עמ' ריב-ריג (בשם ר' שלמה זלמן אויערבאך); הרב עובדיה יוסף, חזון עובדיה על ימים נוראים, ירושלים תשסה, עמ' רט, הערה יב.

[9] ר' משה קורדובירו, זבחי שלמים, הקדמה, ירושלים תרמג, דף ב ע"ב. משם העתיקו ר' ישעיה הלוי הורוויץ (שני לוחות הברית, מסכת ראש השנה, אור תורה, סי' כג, דף נח ע"א), וממנו לספרו של ר' דוד זכות ממודינא (זכר דוד, מאמר שלישי, פרק סח, ירושלים תשסא, עמ' תפט).

[10] עי' לעיל, ליד הערה 1.

[11] ראה: מ' בניהו, יוסף בחירי, ירושלים תשנא, עמ' רצח-שה, ובמיוחד בעמ' שב-שג; הנ"ל, תולדות האר"י, ירושלים תשכז, עמ' 113.

[12] כך הביא ר' חיים ויטאל בשם ר' משה גלנטי ששמע מהאריז"ל. ראה לעיל, הערה 1. וכך במקורות יותר מאוחרים, כמו: משנת חסידים ואור צדיקים. עי' לעיל בסמוך.

וזו אכן שיטת האריז"ל, שיש להתענות בעשרת ימי תשובה. ראה מה שהביא ר' דוד זכות ממודינא (זכר דוד, מאמר שלישי, פרק סח, ירושלים תשסא, עמ' תצא) מספר כתב-יד לר' חיים ויטאל. ובחיבורי עורו ישנים משנתכם, המצוי בעריכה סופית, הארכנו בזה טובא.

 

[13] ראה הנסמן לעיל, הערה 8.

[14]דרשות הצל"ח, דרוש יט, ביתר עילת תשסב, עמ' קלג.

כיון לכך מדיליה ר' דוד מנובורודוק, שם (לעיל, הערה 2): "ואפשר לסמוך לזה האמור בפרק קמא דחגיגה, על קרא ד'אותי יום יום ידרשון', דהעוסק יום אחד בשנה בתורה ומעשים טובים מעלה עליו כאילו עסק כל השנה כולו. ולכן כל ימי השבוע מעלה יומו ומתקן נגד מה שעיות בכולהו".

 

[15] זוהר, ח"א, דף רכד ע"א.

[16] מרפא לשון, עמוד יום הדין, ירושלים תשסה, עמ' שב-שג. הועתקו דבריו אצל ר' אהרן קוטלר בספרו משנת ר' אהרן, ב, ירושלים תשמח, עמ' רכא. גם ר' שמואל גינצלער (הונגריה, תקצה-תרעא) הבין שיסודו של האריז"ל הוא בזוהר הנ"ל. ראה בספרו: משיב נפש, ברוקלין תשסה [נדפס לראשונה בסיגט תרעב], עמ' תצב.

יתכן גם, שהאריז"ל הושפע גם משיטת ר' יוסף גיקאטיליה וספר הזוהר שהתפילות שבכוונה הנאמרות בעשרת ימי תשובה מעלים ומתקנים את כל התפילות הפסולות של ימות השנה (בענין זה, ראה להלן, פרק...). אלא שהאריז"ל הרחיב את הרעיון לכל החטאים, שאת כולם ניתן לתקן בעשרת ימי תשובה. ועיין בזה.

 

[17] חמדת ימים, ימים נוראים, פרק ו ('שבת תשובה'), דף סב ע"א. וראה דבריו שם, דף מו ע"ב.

[18] לחמי תודה, ברוקלין תשיז, דף נו ע"ב, דף עו ע"ב. בספר זה נזכר יסודו של האריז"ל פעמים נוספות, בסגנונות ואופנים שונים, ראה: שם, דף עו ע"ב, דף צג ע"ב, דף קי ע"א, דף קכט ע"א, דף קע ע"א.

[19] כך הובא בטור, או"ח, סי' תקצז. וראה: י' ברודי (מהדיר), תשובות רב נטרונאי גאון, או"ח, סי' קפב, ובהערות, וש"נ המקבילות.

[20] רא"ש, ראש השנה, פרק ד, סי' יד. הובאו דבריו אצל בנו: טור, שם.

[21] דברי ר' יחזקאל לנדא הובאו אצל תלמידו ר' אלעזר פלקלס (פראג, תקיד-תקפו), בספרו שו"ת תשובה מאהבה, ח"ב, סי' תקצז, פראג תקעה, דף לח ע"ג. וכך גם כותב בשמו ר' ישעיהו ווינר, בגדי ישע, או"ח, סי' תקצז, ס"ק ו. וגם כאן זכה ר' דוד מנובורודוק לכוון לדעת קודמיו, ראה בספרו גליא מסכת, ב, חלק הדרשות, ד"צ: ירושלים תשכט, דף יט ע"ד.

[22] רמב"ם, הלכות תשובה, פ"ג ה"ד.

[23] כוונתו למסופר בירושלמי, פאה פ"ח ה"ח: "אמר רבי חייא בר אדא: אית הוו סבין ביומינו, מן דהוה יהבין לון מבין ריש שתא לצומא רבא הוון נסבין, מן בתר כן - לא הוון נסבין; אמרי, רשותא גבן".

[24] נחמד למראה, פאה פ"ח ה"ח, שאלוניקי תקצב, דף מ סע"ג-ע"ד. בגוף הנושא שיש להרבות בצדקה בעשרת ימי תשובה, הארכתי להלן, פרק...

[25] קהלת יעקב, ירושלים תשסב, דף טז. וראה עוד: שם, דף שעט.

[26] רמב"ם, הלכות תשובה, פ"ב ה"ו: "אף-על-פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש-השנה ויום-הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד..."

[27] מבוארים ביומא פו ע"א (מובא בדילוגים שלא נסמנו): "שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי: שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר: שלשה הן, ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר על עשה ושב - אינו זז משם עד שמוחלין לו; עבר על לא תעשה ועשה תשובה - תשובה תולה, ויום הכפורים מכפר; עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה - תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין ממרקין; אבל מי שיש חילול השם בידו - אין לו כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק. אלא כולן תולין, ומיתה ממרקת".

[28] ר' שמואל גינצלר, משיב נפש, ברוקלין תשסה [נדפס לראשונה בסיגט תרעב], עמ' תצג.

וקדם אותו ר' משה סופר, ה'חתם סופר' (פפא"מ ופרשבורג, תקכג-תר): "...קיימא לן, שאינו יכול לתקן מעוות יום זה - בחבירו. [כמו,] אם לא בירך היום, אי אפשר לברך מחר בשביל היום... והטעם, משום שכל יום יש לו אור מיוחד למעלה בשמים ממעל, והוא מבקש ברכותיו ותקנותיו. ואם-כן ממילא, הדין בחטא, שפגם באותו יום, צריך לשוב באותו יום ממש; ולכן צדיקים שבים בכל לילה. מכל מקום, ברב חסד השם עלינו, כי ימי תשובה, שבעה ימים שבין ראש-השנה ויום-כפור, שכל יום כלול מכל ימות השנה. הא כיצד? שבת של ימי התשובה, כלול משבתות של כל ימות השנה, ויכול לתקן כל אשר פגם בשבת; ראשון בשבת כלול מכל [ימי] ראשון בשבת של כל השנה כולה; וכן כולם" (דרשות חתם סופר, ח"ב, ירושלים תשמט, עמ' מ טו"ב. למקור זה הפנני ידידי הרב פרופ' י"ש שפיגל, ויישר כוחו).

 

[29] עבודת הקודש, מורה באצבע, סי' ט, אות רסט, ירושלים תשמ, עמ' מט.

[30] פירוש שערי הקודש, שם, הערה יח.

[31] ראה לעיל, הערה 25.

[32] עי' לעיל, הערה 9.

[33] שני לוחות הברית, מסכת ראש השנה, נר מצוה, סי' א, דף נג ע"א.


No comments:

Print post

You might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...