Thursday, September 20, 2007

Review of R. Yedidyah Tiyah Weil’s Levushi Badim: With An Eye Towards Yom Kippur

Review of R. Yedidyah Tiyah Weil’s Levushi Badim:
With An Eye Towards Yom Kippur
By Rabbi Eliezer Brodt

One aspect of our rich literature that is rarely tapped into properly is the area of Sifrei Derush. We have a complete literature of seforim in this genre from Rishonim until modern times, including many styles, from all kinds of gedolim, from completely different schools countries, etc. There are Sifrei Derush strictly written according to peshat, while others deal with allegorical interpretations, Halakha, Kabbalah, Derush, Mussar and Chassidus. This area is extremely important in our quest for information in many different fields. First and foremost, we have the actual interpretations said by the various darshanim. When reading through these works of derush, you will generally find answers to many topics that might interest you, explanations to many passages in chazal which until than you had been unsuccessful in locating satisfactory explanations. Unfortunately, there is no proper index for all of this material, although some attempts have been made over the years to fill this lacuna. Second of all, these seforim provide us with a rich history of the Jews through out the ages. When we read what the darshanim choose to deal with in the mussar section of these derashos, we can see the various areas they were lax in. We can see that Jews, in all eras, always had various issues in which they were lax. Besides for this, many times we can see various minhagim that Jews observed and why they observed them.

In an upcoming post at the Seforim blog, I will discuss more of the broader implications of studying Sifrei Derush, but in this post I shall discuss one such sefer and how it helps us prepare for Yom Kippur.

In 1988, the manuscript of the derashos Levushi Badim from R. Yedidyah Tiyah Weil were printed for the first time. In a previous post at
the Seforim blog I briefly discussion a little about this great goan, R. Yedidyah Tiyah Weil, who was the son of R. Nesanel Weil, the author of the well-known commentary on the Ro”SH – the Korban Nesanel. Just a bit of biographical information about R. Yedidiah. Born in 1722, R. Yedidyah Tiyah Weil died in 1806 at the age of 84. He was a student of both his father, the Korban Nesanel, and R. Yonason Eybeschutz, and served as the Rav of Karlsruh, and as the Rosh Yeshiva there. He wrote much; however, aside for his Haggadah, nothing else was printed until 1977. (See the Introduction to R. Weil’s Hiddushe Rabbi Yedidyah Weil: Masekhet Niddah (Makhon Ahavat Shalom, 2003). And, although some has recently been published, much of his work remains in manuscript. However, recently the important and excellent notes of his on Hilkhot Shabbat (over 60 pages of material) have been printed in a Kovetz called Deror Yekro.

This sefer is a collection of thirty three derashos that R. Yedidyah Tiyah Weil gave over thirty-three years on Yom Kippur before Kol Nedrei. He writes that he saw this time was a successful time to give the derasha as this is the best time to have the crowd focused as they are not hungry or tired yet from fasting because the fast just began.

The style of these derashos are very interesting, one can see that people on many levels could enjoy them. He included all kinds of explanations on Gemarah and other difficult statements in chazal. Many times he veried off into a little kabbalah. He almost always included a mashul (parable) which is a highly effective way to captivate the masses to listen to ones derasha. The breadth of sources that he spoke about from Chazal, Rishonim and Achronim is just incredible. One can see a complete list of this in the very through index included in the back of the sefer. Many times he threw in specific examples of areas which the people were lax in (more on this soon).

As I mentioned this sefer has a wealth of information especially in regard to Yom Kippur. I will just give a partial list here of some of the minhaghim mentioned in this work.

As noted above, these derashos were said before Kol Nidrei, delaying the time when Kol Nidrei was said. This custom of saying a derasha and when to say it is widespread and has very early sources as is discussed by R. Freund in his Moadim le-Simcha (pp. 318-322). He also deals with pushing off Kol Nidrei a bit later for these derashos. One of the sources he missed is this sefer Levushei Badim. [For more on this topic, see my forthcoming article in the upcoming issue of Yerushateinu, vol. 2 (5768).] He explains a few reasons why we begin Yom Kippur with Kol Nidrei (pp. 3, 27, 103). For a very comprehensive article on Kol Nedrei see Minhaghei Hakehilos, pp. 209-226.

Many of R. Yedidyah Tiyah Weil’s derashos include an explanation for the Minhag of the Arizal as to why we say the passuk אור זרוע לצדיק (amongst them p. 14 in the introduction, pp. 3, 8, 11, 15 and 20). For more on this topic see Pardes Eliezer pp. 261-267 and Minhaghei Hakehilos, pp. 104-105.

One of the topics he returns to throughout the derashos is explanations for wearing white clothes – and the kittel on Yom Kippur. In his introduction he lists ten reasons for this Minhag amongst them is the famous one to remind one of death. Other reasons include that we are like malachim on Yom Kippur and that we are like the Kohen Gadol. (For a partial list, see introduction and pp. 6, 11, 20, 73, 94). For more on this topic in general see the Pardes Eliezer pp. 124-169 and my forthcoming work on Rosh Hashna and Yom Kippur (mentioned previously at the Seforim blog).

He has many reasons for the Minhag of asking ones friends Mecheilah (see pp. 11, 39, 84, 106, 123 and 143). For a recent discussion of this topic see Minhaghei Hakehilos (pp. 204-208). He also discusses the reason why one has to immerse oneself in a mikvah before Yom Kippur (p. 18).

R. Yedidyah Tiyah Weil writes that Minhag Polin was to end davening of Yom Kippur after the tekios with everyone saying לשנה הבאה בירושלים (p. 196). He repeats many times in the derashos that crying during davening is very important (pp. 99, 126, 171, and 193) and it even helps ones tefilos to be accepted (p. 159).

Besides for minhagim and interesting points in regard to Yom Kippur there are many other points of general interest; for example, R. Yedidyah Tiyah Weil has a discussion about making a golem, where he provides a source that R. Avigdor Kra created one (p. 37). See my earlier post at the Seforim blog on this great Goan. He also has a discussion on reading the ability of different Gedolim to read foreheads.

He has a very interesting discussion about giving Zedaka to a fraud saying even though you know he is a fraud still give him (p. 135) I will quote it in Hebrew as it loses a little in translation.
ונראה דאיתא בגמרא אר"ל באו ונחזיק טובה לרמאים שאלמלא הן היינו חוטאין, והנה אם מיירי בעניים מהדרי פתחין שידעינן בודאי שהן רמאין ואינם מהוגנים אין מן הראוי לתת להם צדקה ובעבור זה רבים נמנעין ליתן להם צדקה כי יודעין שהם רמאים ואינם מהוגנים ולא שייך דברי ריש לקיש, אבל האמת לפי החיקרה דתירץ זה ליתא לפי האמת, דהא אנו אומרים בתפילה אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בנו מעשים עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו ואנחנו ודאי רמאים לפני הקב"ה כי הוא יודע כל הנסתרות וחופש כל חדרי בטל ולא יצדק לפני כל חי, והיאך ישעה עמנו צדקה הלא גם אתם אינכם נותנים צדקה לרמאים, לפיכך אנחנו חייבים לתת צדקה אפילו לרמאים, אם כן כמו שאנו עושין צדקה לרמאים, כן תעשה עמנו צדקה.
Another beautiful piece of his is on two other phrases in Aveinu Malkeinu. Here too, I will quote it in Hebrew.
כמו שתקנו אבינו מלכנו עשה למען הרוגים על שם קדשיך, אבינו מלכנו עשה למען טבוחים על יחודך, אבינו מלכנו עשה למען באי באש ובמים על קידוש שמך, ויש להבין וכי טבוחים לאו בכלל הרוגים כי כמה מיני הרג ואבדון הי' לחסידי עליון, ועוד למה מזכיר גם הרוגים שם קדשך שהי' מקדשים שמו ברבים, וגבי טבוחים אמר לשון יחודך, ונראה בזה בשעת גזרת שמד היו מתאספים אנשים ונשים ושחטו עצמן ואת בניהם ובנותיהם וצורחים שמע ישראל כדי לצאת נשמתם באחד... וכן רבינו קלונימוס בקינה מי יתן ראשי מים, וזהו למען טבוחים על יחודך שה' טובחים עצמן על יחודך באמירת ה' אחד והא דאמר' למען באי באש ובמים אף על גב דהם נמי בכלל הרוגים, נראה לענית דעתי דאית' בתעניות דף כט דכתות כתות של פרחי כהונה קפצו לתוך האש בשעת שנשרף ההיכל בבית הראשון, וכן בבית שני הפילו עצמן ד' מאות ילדים וד' מאות ילדות לתוך הים כדאיתא בהניזקין, לכך אמר באי מעצמן באש בחורבן ראשון ובמים בחורבן בית שני, והואיל שיצאת נשמתן לא הי' באחד אמר למען קדוש שמך מה שאין כן בטבוחים על יחודך, שהיו מכוונים בגמר שחיטה אבות לבנים בה' אחד.
One more piece of which I would like to quote is R. Yedidyah Tiyah Weil’s elaboration of an idea in the Zohar and R. Yosef Gitliah in his Sharei Orah which is a very important concept for Davening (p. 119):
בשערי אורה... וז"ל אם יחיד מתפלל תפילה שאינו הוגנת אז נקראת תפילה פסולה ודוחים אותה לחוץ, ואם תאמר נמצא רוב תפילות של יחיד נפסדות ונאבדות כי אחת מני אלף לא נוכל לכוין את תפילתנו בענין שראוי להתקבל, דע שיש רקיע למעלה ושם ממונים ושמורים, וכל אותן תפילות הפסולות מכניסין באותו הרקיע ואם חזר זה היחיד והתפלל תפילה אחת בכוונה גדולה והגונה ואז אם היא עולה למעלה מתדבקים כל התפילות הפסולות עמה ע"ש שהאריך. אמנם נראה, אם מת אותו יחיד ולא התפלל תפילה אחת בכוונה, וכי יעלה על הדעת שח"ו יפסיד כל התפילות שהיה מתפלל?! ואולי יש לומר, אם בנו היה מתפלל תפילה אחת בכוונה גדולה, אז מעלה בנו כל תפילות של אביו (ואפשר, דזה הטעם דאבל מתפלל בציבור), כי ברא מזכה דאבא. ויען, אם גם בנו לא התפלל תפילה אחת בכוונה או אם אין לו בן, אם כן הפסיד כל התפילות, לזה אם יגולגל נשמתו לבוא בעולם ויתפלל עוד תפילות אחרות בכוונה גדולה - מעלה כל התפילות הפסולות שהתפלל בגלגולים אחרים.
In my forthcoming work on Rosh Hashanah and Yom Kippur
(mentioned previously at the Seforim blog) I have devoted an entire chapter on this topic.

Besides for all these interesting pieces and gems in the sefer there are many things which give us a historical picture of the author’s era. We see many of the problems that people had in those times. One very rich passage (p. 48) which I will quote in Hebrew is as follows:
ובענין המחלוקות מקורן מכמה סיבות שונות הגורמות לזה א, בעינן התורה והפלפול משרבו התלמידים שלא שמשו כל צרכן נעשתה התורה כשתי תורות. ב, מחמת סיבות ממון ופרנסה... וכל אחד מסיג גבול רעהו ומקנא במשא ומתן וגורם כמה מחלוקות. ג, מחמת שכנים וכבר צוח הנביא הוי נגע בית בבית ובונה עליותיו בלא משפט. ד, דרך אחים ואחיות להיות מריבות וקטטות ביניהם הן מחמת ירושה או מאהבת האבות לבן בין הבנים כמו ביוסף עם אחיו. ה, רגיל להיות מחלוקות בין השותפין שחושדו שלא עשה כהוגן ולא עסק כראוי ובכלל זה קטטת איש ואשתו דנקראין שותפין. ו, לפעמים נופל מחלוקת בבתי כנסיות הן מחמת עליות התורה או מחמת מקום שיושבים עליו או מחמת שמביאין טף עמהם.
I think its incredible how all these problems which we thought only exist today did even back than.

Amongst the sins that he mentions in the derashos that he wanted them to improve on and do teshuvah which gives us more of a picture of that time were: talking during davening (p. 134), shaving with a razor (pp. 2, 133), shaving on chol hamoad (p. 185), woman not dressing properly (pp. 143-144), drinking yayin nessach (p. 133) and buying food from goyim on shabbos sometimes by means of their children (p. 144).

No comments:

Print post

You might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...